מיסים ועסקים בע"מ. רמי אריה, עורך דין ורואה חשבון. דורון טיקוצקי קנטור גוטמן נס עמית גרוס ושות
true

מדורים מקצועיים

מס הכנסה

מיסוי שכר עבודה ונלוות לשכר

חדשות אחרונות בתחום מיסוי הוצאות החזקת רכב

05.07.2006

חדשות אחרונות בתחום מיסוי הוצאות החזקת רכב

ומיסוי רכב צמוד לעובד

רמי אריה עו"ד רו"ח

בימים אלה, כאשר רשות המיסים בישראל דנה בעדכון סכום שווי הרכב הצמוד לעובדים לצורכי מס, כדאי לשים לב לפס"ד שניתן לאחרונה בעניין התקנות הקובעות את ההכרה למס בהוצאות החזקת רכב, על ידי כב' השופט מגן אלטוביה.

העמדה כי תקנות מס הכנסה, הקובעות כמה מתוך כלל הוצאות החזקת רכב עסקי יוכרו לצורכי מס הכנסה וכמה לא, אינן מחייבות בהכרח, קיבלה לאחרונה חיזוק בפס"ד חדש שתוצאתו היא כי אם לא נעשות ברכב העסקי נסיעות פרטיות ניתן להכיר בכל הוצאות החזקת הרכב כהוצאות מוכרות למס הכנסה.

פסיקה זו של כב' השופט מגן אלטוביה מובאת בפרשת אהוד צברי (עמ"ה 1134/03) שפסה "ד בה ניתן ביום 25 במאי 2006. . פקיד השומה טען בבהמ"ש כי חישב סך של 10,000 ק"מ כנסיעות פרטיות על פי תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב), התשנ"ה – 1995. צברי מצידו טען כי חישוב זה אינו משקף נאמנה את מצבו הוא, שכן המונית משמשת כרכבו היחיד וכמו כן, יש לו 9 נכדים ומשפחתו פזורה מחדרה ועד מצפה רמון ועל כן מספר הקילומטרים המוערכים על ידו כנסיעות פרטיות הינו 15,000 ק"מ בשנה.

בהמ"ש אינו פוסל את טענתו של צברי. אמנם, מספר הקילומטרים המוכר כנסיעות פרטיות נקבע בתקנות מס הכנסה, אך אין מניעה כי כל נישום אשר מבקש להשיג על קביעה זו שבתקנות, יוכל להביא הוכחות למספר הקילומטרים אשר ביצע כנסיעות פרטיות. במידה וירים את נטל הראיה בדבר כמות הנסיעות הפרטיות ברכב הרי יוכרו לו הוצאות החזקת הרכב בהתאם.

דעתו זו של בהמ"ש מעניינת במיוחד כיום, כאשר ברשות המיסים שוקלים להגדיל משמעותית את המיסוי על שווי ההטבה של רכב צמוד לעובדים. כבר רשמנו במאמר קודם בעניין זה, כי לדעתנו רשות המיסים צודקת לחלוטין בעניין זה.

אין ספק כי הוצאות רכב בפועל עולות משמעותית על שווי הרכב הצמוד הנקוב כיום בתקנות מס הכנסה. במיוחד כשמדובר ברכב שנרכש בליסינג ולכן אין הצדקה כי העובד לא ישלם את מלוא מס ההכנסה וכן את דמי הביטוח הלאומי על טובת הנאה זו ככל שכר אחר שהוא מקבל ממעבידו. השווי הנמוך נותן יתרון לקבוצות עובדים מסוימות שאינן עושות שימוש עסקי ברכב הצמוד.

לעומת זאת, התקנות הקיימות מקפחות עובדים ועסקים שבהם הרכב משמש רק לנסיעות עסקיות והשימוש בו לצרכים פרטיים אפסי אם בכלל. כגון, רכבים של טכנאי שירות, הובלות ומשלוחים וסוכני מכירות. במיוחד, במקרים שנאסר עליהם לעשות שימוש פרטי ברכב. הם משלמים מיסים על טובת הנאה שכלל לא קיבלו. חברות ועסקים מחויבים כיום במס הוצאות עודפות לפי 10,000 ק"מ לכל רכב שהם מפעילים בעסק, גם אם לא נעשה ברכב כל שימוש פרטי.

יישום האמור לעיל, יביא למיסוי מוגדל על עובדים שמקבלים רכב צמוד ממעבידם המשמש רובו ככולו לשימושם הפרטי והינו שכר לכל דבר, אך יקטין את המיסוי על עובדים שמקבלים רכב צמוד ממעבידם כשהוא משמש בעיקר לצורכי עבודה ואף יבטל את מיסוי שווי הרכב כאשר העובד משתתף בעלות ובהוצאות הרכב או כאשר הרכב משמש רובו ככולו לטובת המעביד.

בפרשת צברי מצטרף בהמ"ש לעמדה לפיה ההיגיון הכלכלי גובר על תקנות מס הכנסה. נזכיר כי עמדה זו, כפי שרשמתי בספרי "הוצאות מוכרות", היא גם עמדת בהמ"ש העליון וניתנת ליישום גם כיום וגם באופן רטרואקטיבי, על בסיס הפסיקה הכלכלית המודרנית (כגון, הלכת אינטר בילדינג), כך שבפועל תקנות מיסוי החזקת רכב ומיסוי שווי רכב צמוד לעובדים כבר בטלות הלכה למעשה.

עם זאת, נותרה החובה ליצור מנגנון ראייתי טוב להוכחת הנסיעות בפועל. כגון: ניהול כרטיסי עבודה ונסיעה ברכב על ידי המשתמשים בו, הוכחות כי הרכב נשאר בתחומי המפעל בתום יום העבודה וכדומה.


<!-- Inject Script Filtered -->

‹ חזרה