שיוך הפרשי הון לשנים סגורות והטלת החיוב במס רק על האישה   

 רמי אריה, עו"ד רו"ח   

חובת ההוכחה לגידול בהון בין שתי הצהרות ההון, שיוך הפרשי ההון לכל שנות המס שבין הצהרות ההון והטלת החיוב במס בגינם רק על השנים הפתוחות שטרם התיישנו, הטלת החיוב במס על האישה בלבד ולא על הבעל, ביטול קנס גירעון שהוטל על ידי פקיד השומה.

כל אלו נדונו בעניין לנדאו (ע"מ 69283-11-19, חנה לנדאו ואח' נ' פקיד שומה ירושלים 1, ניתן ביום 29.7.2024) בו קיבל בהמ"ש את טענת המערערים לפיה אפילו אם יש להם הפרשי הון שנוצרו בין שתי הצהרות הון שהגישו לפקיד השומה, יש לשייך אותם לכל שנות המס שהיו בתקופה שבין שתי הצהרות ההון וכתוצאה מכך לא יחול מס על שנות המס הסגורות שכבר התיישנו ולא ניתן להוציא לגביהן שומות, וכן כי החיוב במס יוטל על האישה בלבד.

בני הזוג לנדאו הגישו הצהרת הון ליום 31.12.2004 ולפיה יתרת ההון נטו שלהם הייתה בסך של 84,881 ₪. לאחר מכן הם הגישו לדרישת פקיד השומה הצהרת הון נוספת ליום 31.12.2014 ולפיה יתרת ההון נטו שלהם הייתה בסך של 3,980,259 ₪.

לנדאו הסבירו את הגידול בהון בין שתי הצהרות ההון בעיקר בכך שהם קיבלו 2,250,000 ₪ מאביו המנוח של הבעל, וכן קיבלו הלוואות מקרובי משפחה בסך כולל של 800,000 ₪.

פקיד השומה טען כי בני הזוג לא הציגו אסמכתאות לקבלת הכספים מאביו המנוח של המערער וכן כי לבני המשפחה לא הייתה יכולת להעניק הלוואות. לכן, יש הוסיף את הגידול בהון לפי התחשיב שערך בסך של כ- 3.1 מיליון ₪ להכנסת בני הזוג ואף הטיל עליהם קנס גירעון.

בהתאם לפסיקה נטל ההוכחה בערעור מס הכנסה מוטל על המערערים, כך שעל בני הזוג לנדאו להוכיח את טענותיהם בדבר מקור הכספים שקיבלו לטענתם. אולם, הם לא הביאו אסמכתאות ביחס להעברת הכספים מהאבא של לנדאו אליהם ואף לא הביאו עדים מבני המשפחה כדי לאמת את הטענה.

אך בהחלט ייתכנו מקרים כי בני משפחה יתנו מתנות או הלוואות זה לזה, וככל שהם יוכיחו זאת אזי הטענות יתקבלו כפי שהיה בעניין אזברגה (ע"מ 38177-09-12, עבדול אזברגה נ' פקיד שומה רמלה, ניתן ביום 1.12.2015).

 הפרדת החיוב במס בין בני הזוג והטלתו רק על המערערת   

בהמ"ש קבע כי המערער הינו שכיר ואינו קשור לעסקיה של אשתו ולכן אין לייחס לו את השומות של אשתו בגין הכנסותיה. לבני הזוג היה הסכם ממון שקבע את היחסים הכספיים ביניהם והם אף שמרו על הפרדת הנכסים של כל אחד מהם, לרבות רישום הדירה בה גרו על שם המערער בלבד. העובדה שהם גרו ביחד באותה דירה אינה משנה את ההפרדה הרכושית ביניהם ואינה מביאה להטלת חיובי המס המוטלים על האישה, גם על הבעל.

בהמ"ש קיבל את טענת המערער לפי הפרשנות הראויה לסעיף 66 לפקודת מס הכנסה העוסק במיסוי נפרד של בני זוג, אינו קובע הסדר שלילי, אלא נוקט בפרקטיקה הניתנת לבחירתם של בני הזוג.

אמנם המערערים לא פנו לפקיד השומה להסדרת הפרדת תיק המס ביניהם, אולם הפרוצדורה אינה מיטת סדום והמהות והוכחת ההפרדה הרכושית ביניהם היא הקובעת.

לכן, קבע בהמ"ש כי המערער אינו הנישום בשומות שהוצאו וכי אלו חלות על המערערת בלבד.

 פריסת ההכנסה הנוספת מהגידול בהון לשנים סגורות   

בהמ"ש סקר את הפסיקה בעניין שיוך הפרשי הון לשנות מס פתוחות בלבד, או לפרוס אותה בין כל השנים שבין הצהרות ההון, בענייננו לעשר שנים משנת 2005 עד לשנת 2014 וקבע כי הוא מקבל את טענת המערערת כי יש לפרוס את הפרש ההון לכל השנים שבין שתי הצהרות ההון, ומכיוון שחלק מהשנים התיישנו ונסגרו, אזי רק 37% מההכנסה הנוספת תיוחס לשנים הפתוחות.

 ביטול קנס הגירעון   

בהמ"ש קבע כי על אף שהמערערת לא הצליחה להוכיח את טענותיה בדבר קבלת הכספים מאביו של בעלה ומקורבי משפחה, הוא לא רואה בטענות עילה המצדיקה הטלת קנס גירעון בשיעור של 30% כפי שקבע פקיד השומה.

 לסיכום  , קיבל בהמ"ש את מרבית הטענות של המערערים בערעור.