שומה לגבייה מיידית מהחברה ומבעלי מניותיה

רמי אריה, עו"ד רו"ח

פקיד השומה הוציא לחברת כוח אדם שומות ניכויים, במקביל לכך הוציא לחברה שומה לגבייה מיידית או להעמדת ערובה לתשלום המס לפי סעיף 194 לפקודה, ובמקביל לכך הוא הוציא דרישה לתשלום המיסים בשומות החברה מחברת האם של החברה ואישית מבעל המניות בה לפי סעיף 119א לפקודה.

דרישות אלו באו בעקבות הוצאת שומות ניכויים לחברת פורין (ע"מ 18816-11-20, פורין פאואר עובדים זרים בע"מ נ' פקיד השומה חולון, ניתן ביום 11.1.2024) בהם קיבל בהמ"ש במלואן את החיובים בשומות שהוציא פקיד השומה לחברה בגין שנות המס 2016-2019 בגין אי תשלום היטל עובדים זרים, זיכוי העובדים הזרים בנקודות זיכוי המגיעות רק לתושבי ישראל, אי ניכוי במקור מהטבות שניתנו לעובדים כגון: שווי מגורים, ביטוח רפואי ושווי רכב.

בהמ"ש דחה את טענת החברה להסתמכות על חוות דעת של יועץ המס ינילביץ אשר נאמר בה במפורש כי יש סבירות גבוהה כי מסקנות חוות הדעת לא יתקבלו על ידי פקיד השומה !?  ומעלה שאלה מדוע בכלל היא ניתנה אם הייתה סבירות גבוהה שלא תתקבל.

בהמ"ש גם אישר את הקנסות בגין אי הדיווח של הניכוי במקור בסך של כ- 5.6 מיליון ₪ שהוטלו על ידי פקיד השומה.

פסק דין זה בא בהמשך להחלטה קודמת יותר מעניינת יותר, לדעתנו, בעניין חברת פורין (ע"מ 18816-11-20, פורין פאואר עובדים זרים בע"מ נ' פ"ש חולון, ניתנה ביום 12.4.2022) בה החליט בהמ"ש  לגבי בקשת פקיד השומה כי החברה תעמיד ערובות לתשלום חובות הניכויים שהוטלו עליה לאחר שפקיד השומה הוציא לחברה שומה לפי סעיף 194 לחוק.

בראשית, פקיד השומה הוציא לחברה שומות ניכויים לשנים 2016-2018 בגין אי תשלום היטל עובדים זרים, זיכוי העובדים הזרים בנקודות זיכוי המגיעות רק לתושבי ישראל, אי ניכוי במקור מהטבות שניתנו לעובדים כגון: שווי מגורים, ביטוח רפואי ושווי רכב. בחודש ספטמבר 2021 הוציא פקיד השומה לחברה שומת ניכויים בגין שנת המס 2019 באותן סוגיות.

במקביל באותו מועד, הוציא פקיד השומה דרישה להפקדת ערובה לתשלום המס בהתאם לסמכותו לפי סעיף 194 לפקודה. המיוחד בהפעלת סמכות זו הוא בכך שבעוד שחובת המס לתשלום של מס במחלוקת מתגבשת רק לאחר שניתן פסק דין בערעור המס שמגיש הנישום, הרי סעיף 194 לפקודה מאפשר לפקיד השומה לגבות את המס או לדרוש ערובה לתשלום המס שעדיין אינו במחלוקת וטרם ניתן פסק דין בגינו.

עוד במקביל, הוציא פקיד השומה דרישה לגבות את המס מחברת האם של החברה ומבעל המניות שלה באופן אישי לפי סעיף 119א לפקודה וביקש הפעלת סעדים להבטחת תשלום המס מהם.

פקיד השומה טען כי פורין חילקה דיבידנדים מיוני 2019 ועד יולי 2021, בתחילה ישירות לבעל המניות של החברה ומאוחר יותר לחברת האם שהוקמה על ידי בעל המניות בחודש יולי 2020 ואליה הוא העביר את מניותיו לפי סעיף 104א לפקודה בפטור ממס. סה"כ חולקו דיבידנדים בסך של כ- 32 מיליון ₪. כאשר סך של כ- 12.5 מיליון ₪ חולק מהחברה לחברת האם כדיבידנדים בפטור ממס.

בנוסף, התברר כי חברת האם העבירה סכומי כסף של של כ- 30 מיליון ₪ כהלוואה לידי חברה גרמנית בבעלותו המלאה של אותו בעל מניות.

פקיד השומה טען כי חלוקת הדיבידנדים מהווה הברחת נכסים מהחברה, בעת שהיא ובעל המניות שלה ידעו כי כבר החלו הליכי השומה כנגד החברה, במטרה להשאיר אותה ריקה מתוכן כדי שהוא לא יוכל להיפרע ממנה את חוב הניכויים הכולל שעמד על סך של כ- 50 מיליון ₪.  

סעיף 194 לפקודה מסמיך את פקיד השומה כאשר יש לו סיבה לחשוש כי המס על הכנסה פלונית לא ייגבה, לדרוש מהנישום באופן מיידי ערובה לתשלום חוב המס, אף אם לא הסתיימו הליכי השומה או ההליכים המשפטיים לגבי אותו חוב. הערובה שנדרשה היא הטלת עיקול גורף על כל חשבונות הבנקים ושל כלי הרכב של החברה, עיקולים על חשבונות הבנקים של חברת האם ושל בעל המניות ומניעת פעולות שיביעו למשיכות כספים נוספות שלהם.

בהמ"ש אישר כבר במעמד צד אחד של פקיד השומה, לתת צו לעיקול חשבונות הבנקים של חברת האם, ומאוחר יותר במעמד שני הצדדים לתת צו לחברה, לחברת האם ולבעל המניות להימנע מהעברה של כספים או נכסים אחרים אל מחוץ לגבולות המדינה.

בהחלטה קובע בהמ"ש כי הפעולות של החברה בכללותן מצדיקות את חשש פקיד השומה לאי גביית סכומי המס במחלוקת, והוא מאשר את השומה לפי סעיף 194 שהוציא פקיד השומה ואת מרבית הסעדים שהתבקשו על ידי פקיד השומה כנגד החברה, חברת האם ובעל מניותיה להבטחת פירעון החובות למס.

בית המשפט קבע כי הדיון בעניין טענת הברחת הנכסים מהחברה לפי סעיף 119א לפקודה כנגד חברת האם ובעל המניות באופן אישי כפי שביקש פקיד השומה תידון בנפרד בהמשך ההליך.

בראיית פני העתיד, נראה לנו כי קיימת חשיפה משמעותית של חברת האם ושל בעל המניות לתשלום חוב המס של החברה, בעיקר לאור העובדה שכל הפעולות שנעשו לחלוקת הדיבידנדים, הקמת חברת האם והעברת דיבידנדים אליה בפטור ממס ולאחר מכן העברת הכספים לחברה הגרמנית יוצרות מצג של כוונה להברחת נכסים על פניו. החשיפה מקבלת ביטוי כבר כעת בהחלטת בהמ"ש לאשר את הסעדים  שהתבקשו על ידי פקיד השומה כנגדם.

בלי להיכנס לעומקם של דברים, נראה כי מדובר כאן בתאונת מס, יותר מאשר בתכנון מס. ייתכן אפשר היה לעשות פעולות נכונות יותר כתכנון מס לגיטימי, או לפחות להימנע מלעשות פעולות מסוימות, כדי להקל משמעותית בחוב המס על החברה ובעל המניות בה. חוששנו כי מכלול הפעולות האמורות עלול גם להביא את המדוברים לטענות במישור הפלילי.