תכנון מס לגיטימי במכירת מניות חברה

רמי אריה עו"ד רו"ח

תכנון מס במכירת מניות המביא להפחתת המיסוי המוטל על המכירה אינו מהווה עסקה מלאכותית בהכרח, וככל שהוא נעשה לפי הוראות ותכלית החקיקה יש להכיר בו כתכנון מס לגיטימי.

בעניין טולדנו (ע"מ 11758-01-21, אבי טולדנו נ' פקיד השומה ת"א 1, ניתן ביום 7.9.2023) קבע בהמ"ש כי פיצול תמורה שהתקבלה בגין מכירת מניות לחלק שהוא בגין המניות ולחלק שיועד לחלוקת דיבידנדים מהרווחים שנצברו בחברה טרם המכירה, כך שעל הדיבידנדים יחול מס בשיעור מופחת, הוא תכנון מס לגיטימי ומותר.

טולדנו החזיק 38.46% ממניות חברת "נעמה נאות" אשר הייתה בעלת חברת "נעלי נאות" אשר בבעלותה מפעל לייצור נעליים במותג "טבע נאות" הממוקמת בקיבוץ נאות מרדכי בגליל העליון וזכאי להטבות כמפעל מועדף לפי החוק לעידוד השקעות הון.

ביום 19.3.2014 מכר טולדנו את מלוא המניות שהחזיק בחברת נעמה נאות יחד עם כל בעלי המניות האחרים של החברה. בהסכם המכר נקבע כי כלל בעלי מניות נעמה נאות יקבלו תמורה בסך של 65-70 מיליון דולר ארה"ב, כאשר מסכום זה יופחת "דיבידנד מיוחד" בסך של 25 מיליון דולר ארה"ב שיחולק לבעלי המניות עובר למכירת המניות.

יתרת העודפים בחברת נעמה נאות ליום 31.12.2013 הייתה בסך של כ- 115 מיליון ₪ בלבד.

החברה החליטה וקיבלה הלוואה מהבנק בסך של כ-100 מיליון ₪, כדי לאפשר את חלוקת הדיבידנד המיוחד והוא חולק לבעלי המניות חמישה ימים לאחר חתימת הסכם הרכישה.

פקיד השומה טען כי הדיבידנד המיוחד הינו חלק מתמורת מכירת המניות כך שעל טולדנו לשלם בגינו מס רווח הון ולא את שיעור המס המופחת על חלוקת דיבידנד ממפעל מועדף ויש לראות את חלוקת הדיבידנדים כעסקה מלאכותית היות והחלוקה נועדה רק להפחית את המס באופן לא לגיטימי.

טולדנו טען מנגד כי עסקת מכירת מניות החברה עומדת בפני עצמה וזכותו הייתה למשוך את כל העודפים שנצברו בחברה עד ליום המכירה. לכן, התמורה הרלבנטית בגין מכירת המניות צריכה לעמוד על הסכום שקיבל בניכוי הדיבידנד המיוחד והוא זכאי לשיעור המס המועדף החל על דיבידנד ממפעל מועדף.

עוד נטען ע"י טולדנו לאכיפה בררנית, כי באשר שלשאר בעלי המניות אושר שיעור מס מועדף על הדיבידנדים שקיבלו, ואילו רק לו הוצאה שומה לפי שיעור מס של רווח הון.

בהמ"ש קבע כי קבלת הלוואה על ידי החברה כדי לממן את חלוקת כדיבידנדים לבעלי המניות אינה מהווה עסקה מלאכותית, אמנם החברה הרוכשת הייתה ערבה להלוואה שנלקחה מהבנק, אך החברה עצמה הייתה החייבת והיא זו שתשיב את הכספים.

כך גם נקבע בהקשר לפיצול התמורה עבור חלוקת דיבידנדים בגין הרווחים שנצברו החברה עד ליום המכירה, להבדיל מהתמורה על המניות עצמן. בין היתר, היות ושווי חברה נקבע לפי תזרים המזומנים הצפוי מהרווחים העתידיים שלה בתוספת רווחי העבר שכבר נצברו החברה עד ליום המכירה. כך שבהחלט יש לקבוע כי התמורה הכוללת מורכבת משני חלקים אלו.

בהמ"ש הוסיף וקבע כי מדובר בתכנון מס חיובי או לפחות ניטרלי שתואם את כוונת המחוקק לאפשר לנישום את הזכות לקבל דיבידנדים ממפעל מועדף בשיעור מס מופחת.

חיזוק לקביעות הנ"ל מצא בהמ"ש בכך שפקיד השומה לא הוציא לבעלי המניות האחרים שומה הקובעת כי חלוקת התמורה ואופן העסקה מהווים עסקה מלאכותית, אלא הוא אישר את הדיווחים ואת שיעורי המס על התמורה הכוללת שהתקבלה על ידם במסגרת העסקה כפי שדווח על ידם לרבות שיעור המס המועדף על החלק שיוחס לדיבידנדים.

ההכרעה לקבלת הערעור דנן, מהווה חיזוק משמעותי לתכנוני מס לגיטימיים, אשר פקידי השומה מנסים לתקוף אותם בטענה של עסקה מלאכותית שאין לה טעם מסחרי. בחירת הנישום להקטין את המיסים המוטלים עליו לפי הוראות החוק אינה מהווה עסקה מלאכותית בהכרח.