גמישות בקביעת הוצאות מחיה בהצהרת הון

רמי אריה, עו"ד רו"ח

טבלאות הוצאות מחיה המפורסמים על ידי הלמ"ס ואשר פקיד השומה נוהג להשתמש בהן ככלי אולטימטיבי לקבוע כי לנישום יש הכנסות שלא דווחו ולחייבו במס, אינן קשיחות והן ניתנות להשגה וערעור. 

ביום 17.7.2023 פורסמו טבלאות הערכת הוצאות מחייה של יחידים ומשפחות בישראל, לפיהם נקבע כמה הם הוציאו לצורך הוצאות מחיה, כגון: מזון, ביגוד, נסיעות לחו"ל וכו' לשנת 2020, זאת לצורך בדיקת הגידול בהון של הנישום וככל שיש גידול כזה לראותו כהכנסות שלא דווחו.

כבר אציין, כי בהיעדר טבלאות הוצאות מחיה לשנים 2021-2022 לא ברור כיצד אפשר לנחש ולקבוע את הוצאות המחיה לשנים אלו. כנראה בניחוש מושכל לשיטת רשות המיסים. כי פקידי השומה לא מהססים לדרוש הצהרת הון גם ליום 31.12.2021 או ליום 31.12.2022 ולהתבסס עליהן.
לטבלאות הוצאות המחייה לשנים 2010-2020 – הקש כאן

בפסיקה נקבע כי סכומי הוצאות המחיה הקבועות בטבלאות, אשר נערכות במקור על ידי הלמ"ס הן אינדיקציה בלבד לקביעת הגידול בהון של הנישום, היות והן מהוות ממוצע בלבד של הוצאות המחייה של נישומים ומשפחותיהם. לכן, יש להתאים את הוצאות המחייה לכל נישום לפי נסיבותיו הספציפיות.

כך בעניין מאיר נקי (עמ"ה 59/95, מאיר נקי נ' פקיד שומה ירושלים (24.1.1996)) נקבע כי טבלאות המחיה אינן מחייבות, אלא מהוות "אומדן" בלבד, אשר כמו כל אומדן יש להוכיחו בכל מקרה ספציפי. לכן, טופס רמת החיים ובחינה ספציפית של הוצאות המחיה של הנישום עדיפות על הטבלאות למיניהן.

בעניין מירקו דוד (עמ"ה 519/97, מירקו דוד נ' פקיד שומה אשקלון (10.6.1999)) נקבע כי ככל שהוכחה רמת חיים צנועה, יש לערוך התאמה של הוצאות המחייה באופן יחסי להוצאות שהוכחו באופן סביר.

בעניין אליהו יוחנן (עמ"ה 536/02, אליהו יוחנן נ' פקיד שומה אשקלון (20.7.2005)) נקבע כי אורח חיים דתי אינו בהכרח מקים סטייה מטבלאות המחייה, אלא אם יוכח כי מדובר באורח חיים צנוע במיוחד המפחית את הוצאות המחיה הרגילות, כגון: כשאין הוצאות לבילוי פנאי, מסעדות וכו'.

בעניין דוד רצון (ע"א 4230/00, דוד רצון נ' פקיד שומה נתניה (29.9.2003)), נקבע כי נישום הטוען טענות סתמיות לגבי טבלאות המחייה, ללא עובדות מוצקות, יש להפעיל לגביו את האמור בטבלאות. נטל הראיה חל על הנישום להוכיח כי סכומי הוצאות המחיה האמורים בטבלאות אינם נכונים לגביו.

בעניין אזברגה (ע"מ 38177-09-12, אזברגה נ' פ"ש רמלה (7.12.2015)) נקבע כי כאשר מדובר במשפחה בדואית שרמת החיים שלה נמוכה מהמקובל בחברה עירונית, פקיד השומה יכול לבסס שומת הפרשי הון על נתונים מטבלאות המחיה המתפרסמים ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אך אינו יכול לעצום עיניים באשר לרמת חיים של הנישום הספציפי/אי התאמה של קבוצת אוכלוסין מסוימת לסכומי הוצאות המחיה בטבלאות.

מכל אלו למדנו כי סכומי הוצאות המחייה בטבלאות המשמשות את פקידי השומה לצורך בחינה וקביעת הגידול בהון מאז הצהרת ההון הקודמת, אינם בבחינת ראה וקדש. יש לבחון את הוצאות המחייה באופן ספציפי לכל נישום. אולם, נטל ההוכחה להפרכת הסכומים אכן מוטל על הנישום. לכן, מוצע לנישומים לבחון ולקבל ייעוץ הולם בכל מקרה לגופו לגבי דיוני שומות הכרוכים בבדיקת הצהרות ההון שלהם.

לטבלאות הוצאות המחייה לשנים 2010-2020 – הקש כאן