מענק קורונה לקבלנים 8א - איחור בהחלטה בהשגה וקשר סיבתי

רמי אריה, עו"ד רו"ח

בהחלטה חדשה, ועדת ערר לענייני קורונה, קובעת בין היתר, כי יש להביא בחשבון איחור של הרשות במתן החלטה בהשגה לצורך זכאות למענק קורונה, וכי אין להחריג באופן גורף מזכאות למענק את כל מי שחלק מהכנסתו היא בגין עבודה שמשך ביצועה עולה על שנה לפי סעיף 8א וכי על הרשות נטל ההוכחה ועליה לבקש מסמכים הנדרשים לבחינת החרגתו ולנמק את החלטתה בהשגה.

סוגיות אלה נדונו בוועדת ערר לענייני קורונה בעניין חברת עציון (ערר1238-22, עציון הנדסת חשמל בע"מ נ' רשות המיסים – היחידה לטיפול במענק השתתפות בהוצאות קבועות, ניתן ביום 4.9.2022), אשר יוצגה ע"י עו"ד ורו"ח רמי אריה ועו"ד שחר נח.

החברה הגישה בקשה למענקי קורונה עבור שתי תקופות זכאות לפי חוק התכנית לסיוע כלכלי בסכום כולל של כ-472 אש"ח. החברה קיבלה מקדמה בסך של כ-232 אש"ח.

מדובר בערר הדן בשלוש סוגיות עיקריות:

1.    השלכות האיחורים בקבלת החלטות ע"י רשות המסים – טענה מקדמית

החברה טענה כי רשות המסים דחתה את השגותיה באיחור תוך חריגה של 72 ימים. עוד נטען כי יש לראות בתקופה המקסימאלית של 120 ימים למתן החלטה אשר נקבע בחוק כמחייבת לפי הפסיקה. לפיכך, יש לקבל את הערר על הסף.

מנגד רשות המסים טענה, כי המועד לקבלת החלטה בהשגה נקבע ללא סנקציה בצדו, והחברה לא הראתה כי נגרם לה נזק כתוצאה מקבלת ההחלטה באיחור.

2.    החרגת החברה מזכאות למענק לנוכח ביצוע עבודות הנמשכות מעל שנה

רשות המסים טענה כי בחישוב הכנסת החברה חל סעיף 8א לפקודה בשל עבודה מתמשכת שמשך ביצועה מעל שנה, וכי מדובר בלפחות 4 פרויקטים, לכן אינה עונה להגדרת "עוסק".

מנגד, החברה טענה, כי ההתחשבנות בינה לבין לקוחותיה נערכת על בסיס חודשי בהתאם לעבודה שבוצעה בפועל, ואינם נמשכים מעל לשנה, לפיכך סעיף 8א לפקודה אינו חל לגביה.

3.    שאלת קיומו של קשר סיבתי

רשות המסים טענה כי הקשר הסיבתי אינו מתקיים מאחר ומחזורי ההכנסות של החברה תנודתיים ביותר וכי חלה עליה בהכנסותיה בשנת 2020 בהשוואה לשנת 2019.

מנגד, החברה טענה כי ירידת המחזורים נגרמה רק בשל הקורונה. החל מחודש 3/2020 חלה האטה משמעותית בפעילותה, אולם עד לחודש 10/2020 גבתה כספים בגין פרויקטים שהסתיימו קודם לכן, לפיכך ההאטה באה לידי ביטוי מחודש 11/2020.

ועדת הערר קבעה, כי יש לקבל את הערר שהגישה החברה באופן כמעט מלא, כדלקמן:

1.    טענה מקדמית בדבר איחור בקבלת החלטות בהשגות ע"י רשות המסים

בפרשת ב.ג בטחון (עמ"נ   27710-06-1 , ב.ג   ביטחון הצפון אבטחת מוסדות, ליווי טיולים ומתן שירותי רפואה נ' רשות המיסים, ניתן ביום 3.1.2022), דן ביהמ"ש המחוזי במשמעות האיחור (של 68 ימים) במתן החלטה בהשגה על מענקים הניתנים לפי החוק, וקבע כי ההבחנה הקיימת בפסיקה בין "מועד מחייב" לבין "מועד מנחה" תלויה בתכלית ההסדר החקיקתי. בעניין חוק מענק הקורונה תכלית ההסדר היא מתן סיוע מהיר ויעיל לעסקים שנפגעו, כך שספק אם ניתן להתייחס למועד שנקבע כמנחה בלבד. תוצאה של איחור משמעותי בקבלת החלטה תביא לקבלת ההשגה.

בפרשת פודולסקי (עמ"נ 3720-11-21, פודולסקי נ' רשות המיסים, ניתן ביום 15.7.2022), קבע ביהמ"ש פעם נוספת כי המועד שנקבע בחוק הוא מועד מחייב ולא מנחה, וכי איחור משמעותי במתן החלטה בהשגה, שאינו של ימים ספורים, יוביל לקבלת ההשגה על הסף.

ועדת הערר קבעה, כי בענייננו רשות המסים קיבלה את החלטותיה ביחס להשגות שהגישה החברה באיחור של 72 ימים מהמועד שנקבע לכך בסעיף 20(א)(1) לחוק. מדובר באיחור דומה בהיקפו לאיחור שנדון בפס"ד ב.ג בטחון שביחס אליו נקבע כי יש בו כשלעצמו כדי להצדיק את קבלת הערר על הסף. לפיכך, יש להביא בחשבון את האיחור בענייננו.

2.    החרגת החברה מזכאות למענק לנוכח ביצוע עבודות הנמשכות מעל שנה

סעיף 7(5) לחוק קובע כי מי שחל בחישוב הכנסתו בשנים 2019-2020 סעיף 8א לפקודה, בשל עבודה מתמשכת שביצועה עולה על שנה, מוחרג מהגדרת עוסק ואינו זכאי למענק.

בשורה ארוכה של החלטות, ועדות הערר דחו את עמדת הרשות לפיה יש להחריג באופן גורף מזכאות למענק את כל מי שהכנסתו או חלק מהכנסתו היא בגין עבודה שמשך ביצועה עולה על שנה (ראו: ערר 1071-21, ק.סלאמה בע"מ נ' רשות המסים (ניתן ביום 22.6.2021).

בענייננו ועדת הערר קבעה, כי רשות המסים בהחלטותיה לא התייחסה באופן קונקרטי לעבודה או לפרויקט מסוים שנמשך מעל שנה, ובכך יצרה קושי לחברה להתמודד עם נימוק כוללני זה, שהועלה ללא כל פירוט, ביסוס או תימוכין.

במסגרת ההשגות צירפה החברה טבלה מפורטת ובה סיכום של עבודותיה השונות, משך הזמן שבו בוצעה כל עבודה והאם דווחה לרשויות המס תחת סעיף 8א לפקודה. החברה טענה כי מבין כל העבודות שביצעה רק פרויקט אחד עונה לגדרי סעיף 8א לפקודה.

רשות המסים לא פנתה ביוזמתה לחברה ולא ביקשה מסמכים הנדרשים לבחינת השאלה, ובמקום זאת הסתפקה בטבלה שסיפקה החברה והסתמכה עליה בלבד. ועדת הערר קבעה כי התנהלות זו אינה תקינה מבחינה מנהלית. החלטות הרשות בהקשר זה התבססו על נימוק כוללני ללא כל פירוט והוכחה. הרשות העבירה למעשה אל כתפי החברה את נטל ההוכחה בעניין זה, על אף שלא עמדה בו בעצמה.

כמו כן, החברה צירפה לערר הסכמי מסגרת עם לקוחות שונים, מהם עולה כי העבודה עמם מבוססת על כתבי כמויות בהם נקבעת התמורה בגין החומרים והעבודות, כך שהיא זכאית לקבל תמורה אחת לחודש בהתאם לחשבון ביניים המפרט את העבודות שביצעה.

ועדת הערר קבעה, כי ממסמכים אלה ניתן ללמוד כי העבודות אינן מבוססות על הסכמים פאושליים, וכי הן ניתנות להפרדה ואף מופרדות בפועל בהתאם לביצוע העבודה. התשלומים משולמים לחברה בסיום כל שלב, שאינו נמשך יותר משנה.

לפיכך, נקבע כי אין הצדקה להחריג את החברה מזכאות למענק משום שמרבית העבודות נמשכו פחות משנה, למעט עבודה בשיעור של 5.6% הנמוך יחסית מסך הכנסותיה, שבעקבותיה נקבע כי המענק יופחת בשיעור זהה.

3.    שאלת קיומו של קשר סיבתי

התנאי הבסיסי למתן מענק הוא קיומה של ירידה במחזור ההכנסות בין תקופת הזכאות לבין תקופת הבסיס, בשיעור המזכה במענק ביחס לכל אחת מהתקופות כפי שנקבע בחוק, אשר צריכה להיגרם מהשפעת התפשטות נגיף הקורונה.

בהחלטות וועדות ערר, נקבע כי עצם עמידת העסק בשיעור הירידה המזכה במענק בהתאם לנוסחה יוצרת חזקה בדבר התקיימותו של קשר סיבתי, אולם הרשות יכולה להצביע על ממצאים המערערים הנחה זו, ואז יועבר נטל ההוכחה אל העוסק.

בענייננו, הרשות טענה כי הקשר הסיבתי אינו מתקיים מאחר ומחזורי ההכנסות של החברה תנודתיים ביותר וכי חלה עליה בהכנסותיה בשנת 2020 בהשוואה לשנת 2019.

ועדת הערר קבעה, כי עלייה במחזורי ההכנסות אין בה כשלעצמה כדי להוות נתון מכריע. המחוקק ביסס את הנוסחה לקבלת מענק על השוואה בין תקופות דו-חודשיות ולא על השוואה שנתית. כך, ייתכנו מצבים בהם תירשם עלייה שנתית בהכנסות, כשלצידה תתרחש בחודשים מסוימים פגיעה בהכנסות כתוצאה מקורונה.

בענייננו, נקבע שמהנתונים עולה כי מספר חודשים לאחר הטלת המגבלות הראשונות בישראל חלה ירידה ניכרת בהכנסות החברה, שנמשכה עד לסיום הדיווח לשנת 2021. ירידה זו עולה בקנה אחד עם ההסבר שהעלתה החברה לפיו הפגיעה שנגרמה מהקורונה לא באה לידי ביטוי בהכנסותיה באופן מיידי, מאחר שבמהלך החודשים הראשונים למגפה קיבלה תשלומים בגין פרויקטים קודמים.

ועדת הערר הוסיפה וקבעה, כי מבחינה עקרונית, דחיית הכנסות כמוה כאובדן הכנסות בעסקים מסוימים, שכן בזמן שבו העסק נותן שירות ללקוח אחד, הוא אינו יכול לתת שירות ללקוח אחר, ואלמלא דחיית ההכנסות הוא יכול היה לקבל לקוח נוסף באותה עת.

בענייננו, החברה נאלצה להמתין כשנה עד לביצוע העבודה שהוזמנה ממנה, וזאת לאחר שכבר ביצעה את ההכנות הנדרשות והזמינה את חומרי העבודה, ולבסוף נאלצה להתארגן מחדש לצורך ביצוע העבודה. יש בהתנהלות זו כדי להסב נזק לחברה, שנאלצה במהלך כל אותה תקופת המתנה ארוכה להמשיך ולשלם את הוצאותיה הקבועות.

אנו ממליצים לבעלי עסקים שתביעתם למענק נדחתה בהחלטת ועדת הערר לענייני קורונה או כאלו שעדיין נמצאים בהליכים לפני החלטה של ועדת קורונה, להתייעץ ולהיעזר עימנו,  כעו"ד ורו"ח אשר להם ניסיון וידע מקצועי רב מאד, בהתדיינויות מסוג זה, כדי שיוגש ערעור מנומק, הכולל את כל הטענות והאסמכתאות הרלבנטיות להצלחה.

גילוי נאות:

·      החברה יוצגה ע"י עו"ד ורו"ח רמי אריה, אשר הינו שותף בכיר במחלקת המיסים במשרד עו"ד דורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס עמית גרוס ושות'.

·       לפניות והבהרות נוספות -   נא ללחוץ כאן.