מענקי קורונה לעוסק מורשה שהפך לחברה בסוף 2019

רמי אריה, עו"ד רו"ח

חוק מענקי הקורונה קובע כי מענק יינתן לעוסק מורשה, אך הוא אינו מפרט מה באשר לעוסק מורשה שהפך במהלך השנים 2019-2020 לחברה בע"מ, או במקרים של שינויים אחרים בצורת ההתאגדות של העסק. כך לגבי הגדרת ההוצאות הקבועות, התיישנות ההשגה וגמישות הנדרשת כדי לתת מענקים לעוסקים שנפגעו ממשבר הקורונה.

סוגיות אלו נדונו בוועדת הערר לענייני קורונה בעניין סודקי (ערר 1881-21, טאהא סודקי – קייטרינג רסטל נ' רשות המיסים, ניתן ביום 21.3.2022).

סודוקי הפעיל את העסק שלו עד לסוף שנת 2019 כעוסק מורשה עסק קייטרינג, והחל משנת 2020 העסק עבר לפעול במסגרת חברת קייטרינג, אשר הוקמה ע"י סודקי ואחיו.

סודקי הגיש בקשות למענקי השתתפות בהוצאות קבועות בגין מספר תקופות זכאות, בהתאם להחלטת הממשלה מס' 5015 מיום 24.4.2020, ובהתאם לחוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התש"ף-2020, אשר נדחו ע"י רשות המיסים כיוון שדווחו עסקאות בשיעור אפס בתקופת הזכאות, והוא נחשב כמי שסגר את עסקו.

סודקי טען, כי העסק אינו סגור אלא החברה היא זו שהמשיכה את פעילותו, ויש לראות בה כ-"עסק ממשיך". למעשה, מדובר ב שינוי במסגרת המשפטית – מעבר מעוסק מורשה לחברה בע"מ.

כמו כן, סודקי טען כי יש לקבל את הערר לנוכח האיחור שחל במתן החלטה בהשגה – איחור שנע בין 90 ימים ל-177 ימים בתקופות השונות.

בכתב התשובה הודתה רשות המיסים כי היא אכן נוהגת במדיניות מקלה לפיה בעסק שנותר זהה לפי טיבו ומהותו, ורק שינה את צורת ההתאגדות שלו בשנה שקדמה להתפשטות נגיף הקורונה (קרי, במעבר בין חברה, שותפות ועוסק מורשה), ניתן יהיה להתחשב בנתוני העסק כפי שדווחו למע"מ לפני השינוי. זאת, בתנאי שהבעלות לא השתנתה.

הרשות הודיעה כי היא מוכנה להכיר בחברה כ-"עסק ממשיך", למרות שחל שינוי בבעלות החברה כך שסודקי מחזיק ב-50%, לצד אחיו.

עם זאת, הרשות סברה כי יש הצדקה לקבוע את המענק בהתאם להוצאות הקבועות בפועל. לטענתה, העסק אינו נושא בהוצאות קבועות כגון שכירות, חשמל, מים ועוד.

בערעורי מס, הגישה הנהוגה היא כי ניתן להעלות בשלב הערעור טיעונים שלא נשמעו בשלב ההשגה, על מנת לברר את שומת המס האמיתית, ובענייננו בירור אמיתי של הזכאות למענק.

בהחלטת הממשלה ובחוק הסיוע נקבע כי מענקי הוצאות קבועות יינתנו בהתאם לנוסחה, ואולם לרשות הסמכות לסטות מן הנוסחה ולשנות את המקדם כך שהוא יתאים לגובה ההוצאות הקבועות של העסק בפועל.

על רשות המיסים מוטל הנטל להצדיק את עצם השימוש בסמכות לקבוע את המענק לפי גובה ההוצאות הקבועות של העוררת בפועל.

בעניין אינקוגניטו (ערר 1750-21, אינקוגניטו מוסיקה (2002) בע"מ נ' רשות המסים, ניתן ביום 13.2.2022), קבעה ועדת הערר כי עצם קיומו של פער בין המענק המחושב לפי הנוסחה לבין ההוצאות הקבועות, המתגלה בדיעבד בלבד, מבלי שהייתה הצדקה לבחון את ההוצאות הקבועות, אינו מצדיק סטייה מהנוסחה אלא במקרים שבהם הפער הוא קיצוני ומופרז.

נוכח השלב שבו הדברים הועלו, ועדת הערר קבעה, כי הנטל המוטל על הרשות להצדיק את בחינת ההוצאות הקבועות של החברה בענייננו הוא כפול – לא מדובר במקרה רגיל, שבו נדרשת הצדקה לערוך בדיקה של ההוצאות הקבועות, אלא בטענה המועלית באיחור ובשלהי הליך הערר, שאז נטל ההצדקה הוא גבוה אף יותר.

בענייננו, ועדת הערר קבעה כי יש לקבל את טענת החברה לגבי סיווג הוצאות שכר המנהלים כהוצאה קבועה. לא מדובר בעסק שפעילותו הופסקה, ושהמשך העסקת בעל השליטה היא מיותרת או מלאכותית, הגם שחלו דיווחי הכנסות בשיעור אפס הכנסות בחלק מהחודשים הרלוונטיים, העסק המשיך לייצר הכנסות, כך שניתן להכיר בצורך העסקי להמשיך ולשלם משכורת למנהלי החברה.

הצדדים הסכימו כי החברה הינה בבחינת עסק ממשיך של סודקי, כך שהיא זכאית למענקים על פי השוואה בין מחזור ההכנסות שהיו לסודקי בתקופת הבסיס לבין ההכנסות שהיו לחברה בתקופת הזכאות.

במחלוקת בין הצדדים בשאלה אם יש הצדקה לחשב את המענק לפי גובה ההוצאות הקבועות של החברה בפועל – ועדת הערר קבעה כי החברה נושאת ממילא בהוצאות קבועות בשיעור גבוה ומשמעותי, בגין הוצאות השכר למנהלי החברה. כך שאין צורך להכריע מהו הסכום המדויק של ההוצאות הקבועות, ודי בקביעה כי אין במקרה זה הצדקה לסטות מן הנוסחה.

בנסיבות אלה, מאחר והערר התקבל, ועדת הערר לא נדרשה לטענת כי יש לקבל את הערר רק בשל האיחור במתן החלטה בהשגה. אולם, נציין כי בפסיקות קודמות העירה הוועדה כי במקרה של איחור במתן החלטה בהשגה, החלטה מאוחרת לסטות מן הנוסחה ולבסס את המענק על חישוב חלופי עלולה להיחשב בלתי סבירה.