אדיר מילר צודק – הנוסחה בחוק ולפיה הוגשו התביעות

רמי אריה, עו"ד רו"ח

אדיר מילר צודק בהחלט. הוא הגיש את התביעות למענקי הקורונה בדיוק לפי הנוסחה שבחוק לסיוע כלכלי עקב הקורונה, בדיוק כפי שהיה ניתן לשדר את התביעה באתר רשות המיסים. בהיעדר סמכות, אסור לרשות המיסים או לוועדת הערר לקחת סמכויות שלא קיימות בלשון החוק, ולקבוע נוסחאות אחרות שאינן מופיעות בחוק.

ואני מתכוון לכל ההנחיות המשונות בדבר כפיפות סכום המענק לסכום ההוצאות הקבועות של העסק בפועל, אשר אליהן התייחס המחוקק בחוק בצורה מפורשת, עת קבע כי יש לקחת 90% מההוצאות ולא יותר מ- 30% מהן ומקדמים נוספים כאמור להלן. או לעשות תחשיב אשר שונה ממה שנקבע בפורש בחוק של השוואה בין המחזורים של שני חודשים ב- 2020 לעומת שני חודשים בשנת 2019, למרות שאין אף התייחסות בלשון החוק לחודשים שהיו לאחר חודשים אלו.

והנה בניגוד לאמור בחוק, לאחרונה ניתנו שתי החלטות של ועדת ערר לענייני קורונה בעניין אינקוגניטו (ערר 1750-21, אינקוגניטו מוסיקה (2002) בע"מ נ' רשות המסים, ניתן ביום 13.2.2022) ובעניין מילר (ערר 2133-21, אדיר מילר בע"מ נ' רשות המסים, ניתן ביום 15.2.2022).

בשתי ההחלטות נקבע, כי לקביעת המענק יש משמעות לגובה ההוצאות הקבועות בפועל בעסק. בהחלטה בעניין אינקוגניטו נקבע כי אין פער משמעותי לעומת הנוסחה – ולכן הועדה קיבלה את הערר. בהחלטה בעניין מילר נקבע כי יש פער משמעותי – ולכן הועדה דחתה את הערר.

יש לנו שני טיעונים מרכזיים נגד הקביעה, כי יש רלבנטיות להוצאות הקבועות בפועל,  כדלהלן:

    1.       בחוק הסיוע הכלכלי לא נקבעה הגדרה של "הוצאות קבועות" – להפך, נקבע כי ההוצאות הקבועות יחושבו לפי מקדם של עד 30%, וגם זה מוכפל במקדם של 0.2 או 0.35 או או 0.5  (סעיף 9(4) לחוק).

כלומר, המחוקק לקח בחשבון את חישוב ההוצאות הקבועות בתוך הנוסחאות של חישוב המענק באופן ממוצע, ניזוקים מסוימים יפסידו וניזוקים אחרים ירוויחו. זאת המשמעות של אומדן ממוצע. החוק ולא נתן כל סמכות לרשות המיסים או לוועדת הערר לקבוע כי המענק יהיה בתקרה של עד גובה ההוצאות הקבועות בפועל בעסק.

    2.       ההסתמכות של רשות המיסים על הסמכות שלה לקבוע מקדם אחר לפי סעיף קטן (2) להגדרת "מקדם השתתפות בהוצאות קבועות" אינה נכונה, היות ובסעיף זה נקבע כי "המנהל רשאי לקבוע מקדם אחר לגבי עוסק כאמור בפסקה זו, אם שוכנע כי המקדם לפי פסקה זו אינו משקף את ההוצאות הקבועות של העסק במקרה של אי הפעלת עסק מסוג עיסוקו של העוסק". 

אנו רואים שסמכות המנהל לשנות למקדם אחר, היא אך ורק כאשר מדובר בעסק מעורב שיש בו מספר עסקי משנה, וזאת בתכלית לקבוע מקדם ונוסחה שונה לכל אחד מעסקים אלו.

אין בסעיף סמכות אבסולוטית למנהל לקבוע מקדם אחר בכל מקרה אחר.

בנוסף, לעניין טענת רשות המיסים כי ניתן לחשב את הנוסחה בדרכים של השוואת מחזור שנתי או מחזור חצי שנתי, במקום השיטה אשר נקבעה בחוק לפיה יש לחשב את הנוסחה לפני תקופות של שני חודשים בלבד, כי אחרת אין נזק - גם בטענה זו אין סמכות לרשות המיסים לפעול בניגוד לנוסחה הקובעת השוואה דו- חודשית.

באשר לטענה של רשות המיסים כי השוואת המחזורים על בסיס שנתי או חצי שנתי נובעת מתוך הסעיף בחוק הדורש קשר סיבתי בין הנזק לבין המענק, גם היא אינה נכונה, היות ושיטת החוק היא להשוות תקופות של שני חודשים בכל פעם. לכן, יש לבחון את הקשר הסיבתי רק בהקשר לאותם שני חודשים. האם הנזק נגרם עקב מגפת הקורונה אם לאו.

נזכיר, כי בפסיקת בית המשפט בעניין ב. ג. ביטחון הצפון , קבע ביהמ"ש במפורש כי אין סמכות לרשות המיסים או לוועדת הערר לסטות מלשון חוק המענק. כך, כפי שבתי משפט קבעו כי הנחת היסוד כי נזק בעת מלחמה או קורונה, יש להניח שנגרם בעטיים, וככל שרשות המיסים סוברת אחרת – עליה להוכיח כי הנזק לא נגרם עקב מגפת הקורונה באותם שני חודשים.  

תמוה מאד שרשות המיסים או ועדות הערר, אינם מכבדים את לשון החוק, או את בית המשפט כאמור.

אני מציע לכל אלו שרשות המיסים מבקשת מהם את החזר המענק, להגיש השגה או ערר מנומקים ובייצוג הולם הם לא יידרשו להחזיר את המענק ברוב המקרים. למידע נוסף הקישו כאן.