מענקי הקורונה אינם כפופים לתקרה של הוצאות קבועות

רמי אריה, עו"ד רו"ח

רשות המיסים עומדת ומתעקשת כי סכום הפיצוי בגין נזקי הקורונה לא יעלה על תקרת סכום העולה על סכום ההוצאות הקבועות שהיו בעסק בתקופה הרלבנטית. זאת, למרות שבחוק אין כל הוראה הקובעת תקרה כזו. אין בחוק אפילו הגדרה של "הוצאות קבועות".

בחוק נקבעה נוסחה מפורשת לחישוב המענק בגין נזקי הקורונה לעסקים שנפגעו. המחוקק הגביל במפורש את גובה המענק בתקרה של עד 500,000 ₪ ובמקדמים שנקבעו בהוראות החוק בחישוב נוסחת הפיצוי. במילים אחרות, כאשר המחוקק רצה לקבוע מגבלות ותקרות בחישוב סכום הפיצוי – הוא קבע אותם במפורש בחוק.

המגבלה היחידה בחישוב הנוסחה, נקבעה בהוראה כי חייב להיות קשר סיבתי בין הקורונה לבין הנזק הכלכלי הנטען, וגם לגבי מגבלה זו, נקבע בפסיקה הרלבנטית, כי נטל ההוכחה על אי קיום קשר סיבתי מוטל על רשות המיסים דווקא. שכן, ככל שיש משבר במשק, סגרים ומגבלות חמורות כל כך, ברירת המחדל היא להניח, כי הנזק לתפעול העסק באותן תקופות נגרם עקב משבר הקורונה ולא עקב משתנים עלומים אחרים.  

אומנם, מהכותרות שניתנו להחלטת הממשלה ולפרק ולסימן הרלוונטיים בחוק, ומדברי ההסבר להחלטת הממשלה ולחוק, ניתן להבין כי המענק נועד לסייע לעסקים לממן את ההוצאות הקבועות. אך האם מדובר בהוראה שהיא תקרה דרקונית, או בהנחיה כוללנית בלבד ? 

כך, הגדרת "מקדם ההוצאות הקבועות" בחוק מתייחסת לתשומות רגילות לעומת תשומות בגין רכוש קבוע. בתוך הגדרה זו - לא קיימת הפרדה בין תשומות להוצאות קבועות (שהן תשומות בגין רכוש קבוע), לבין תשומות להוצאות משתנות. הנוסחה אינה עושה כל אבחנה בין הוצאות קבועות להוצאות משתנות. כולן כמקשה אחת.

היתלות וועדות הערר בעמדת רשות המיסים, לפי ההוראה הקובעת כי המנהל רשאי לקבוע "מקדם אחר" אינה נכונה. באשר היא מתעלמת מעצם ההגדרה של "מקדם הוצאות עודפות" שבו נכללו כל תשומות העסק שאינם לרכישת רכוש קבוע כאמור ועם כל הכבוד להחלטות שניתנו על ידן בנושא, אנו איננו סבורים שהם יעמדו במבחן ערעור עליהם לבית המשפט המחוזי או העליון. 

בעניין תחנת דלק היצירה (ערר 1008-21 תחנת דלק היצירהבע"מ נ' רשות המיסים), נקבע כי:

"החלטת הממשלה והחוק לא קבעו כל מנגנון אופרטיבי לבחינת ההוצאות הקבועות, ואף לא התנו את קבלת המענק בהצהרה מצד העסק על גובה ההוצאות הקבועות או על כך שהוצאות קבועות בכלל מתקיימות בעסק"

מילים מפורשות להוראות מפורשות. אין כל התניה בחוק, לכך שלעסק יהיו דווקא הוצאות קבועות בתקופת הזכאות על מנת לקבל מענק.

אפילו בטפסי הדיווח והתביעה של מענקי הקורונה, לא נדרשו נתונים כלשהם לגבי ההוצאות הקבועות של העסק, לעומת דרישה שכן הייתה, לקבלת נתון של כל תשומות העסק שהן בגין רכישת רכוש קבוע. איך ומתי שינתה רשות המיסים את עמדתה בנושא זה ? עובדה היא כי גם בהוראות הביצוע שהוציאה רשות המיסים לגבי אופן תביעה ותחשיב סכומי המענק לפי החלטת הממשלה והחוק, לא מוזכר המונח "הוצאות קבועות" כגורם המשפיע על אופן חישוב הפיצוי.

העובדה שהמחוקק בחר במונח "הוצאות קבועות" בכותרות הסעיפים השונים בחוק, אין לה משמעות ממשית. שכן, לכותרות החקיקה אין כל משמעות פרשנית משפטית מכריעה. וודאי כאשר מדובר במונח שאינו מוגדר ואינו מופיע בסעיפי החוק עצמם.

בעניין זה, יפים הדברים שנאמרו בבית המשפט העליון בע"א 5714/05 מנהל מס שבח נ' גני רון בע"מ (פורסם בנבו) :   

"כותרת השוליים הינה אחד מ"אביזרי החקיקה" שיכול הפרשן להיעזר בהם לצורך הבהרת החקיקה, כל עוד אין סתירה בין סעיף החוק עצמו לבין "האביזר", אם כי משקלה של כותרת השוליים אינו ניכר...".

יוצא אפוא כי בכדי שלכותרת יהיה משקל פרשני משמעותי בקביעת מהות החקיקה, נדרשת היא קודם כל להיות תואמת בתוכנה לנוסח סעיפי החוק לגופם, שאם לא כן משקלה המשפטי של הכותרת אינו ניכר.

נחזור ונסכם את עמדתנו, כפי שמובאת בימים אלו בהשגות ועררים רבים המוגשים על ידי משרדנו,  כי למעט הכותרות בחוק, אין כל הגדרה או תימוכין לכך שמדובר במענק שנקבע לפי סכום ההוצאות הקבועות של העסק, או לכך שסכום ההוצאות הקבועות מהווה תקרה, ומשכך, כשתוכן החקיקה אינו תואם לכותרת, ואף סותר אותה, אין ליתן משקל פרשני לכותרת.