חובת ההנמקה המוטלת על רשות המסים - מענקי קורונה

רמי אריה, עו"ד רו"ח

רשות המסים אינה יכולה לסטות כרצונה מנוסחת החישוב של מענקי קורונה. ככל שהיא רוצה לסטות מנוסחת החישוב הקבועה בחוק, חלה עליה חובת ההנמקה להסביר ולהוכיח את העילות שלה לשינוי מהנוסחה שנקבעה ואת מהותיות השינוי.  

סוגיה זו נדונה בוועדת הערר לענייני קורונה בעניין חברת פלונית (ערר 1555-21, פלונית נ' רשות המסים, ניתן ביום 29.10.2021), על החלטת רשות המסים בעניין דחיית בקשתה לקבלת מענק בעד השתתפות בהוצאות קבועות לחודשים מרץ – אפריל 2020 מכח החלטת הממשלה מס' 5015, בסך של 126,757 ₪.

מדובר בחברה פרטית העוסקת בביצוע עבודות עבור גופים ממשלתיים ורשויות מקומיות. החברה טענה, בין היתר, כי בשל התפשטות נגיף הקורונה, וייעוד תקציבים של משרדים ממשלתיים לצורך טיפול במגפה, חלה ירידה ניכרת בהכנסותיה בתקופת הזכאות.

לטענת החברה, נימוקי ההחלטה בהשגה לקוניים ביותר. ההחלטה נעדרת נימוקים כלשהם לעילות להפחתת סכום המענק.

מנגד, רשות המסים טענה, כי קיים פער בין סכום המענק המבוקש, לבין גובה ההוצאות הקבועות של החברה. חלה ירידה משמעותית בהוצאות הקבועות בשנת 2020 לעומת 2019. וכן, בחודש פברואר 2020 דיווחה החברה על מחזור עסקאות בשיעור אפס. בשל האמור, הפעילה הרשות את סמכותה, ושינתה את מקדם ההוצאות הקבועות שהתקבל מהנוסחה.

הסוגיות העומדות בבסיס הערר היו:

      1.       סוגית סמכות המנהל לשנות מקדם ההשתתפות בהוצאות הקבועות, במקרים בהם שוכנע כי שיעור מקדם ההשתתפות בהוצאות הקבועות אינו משקף את ההוצאות הקבועות של העסק,

      2.       סוגית אופן הפעלת הסמכות על ידו.

ועדת הערר התייחסה להחלטה בעניין מרפז (ערר 1227-21 מרפז - סחר ותעשיות בע"מ נ' רשות המסים, ניתן ביום 3.10.2021), אשר יוצגה ע"י עו"ד עמית משה כהן, שותף ממחלקת המיסים במשרדנו, באשר לסמכות המנהל לסטות מהנוסחה, ע"י השימוש בסמכות שהוענקה לו לשנות את מקדם ההשתתפות בהוצאות הקבועות, ולהתאימו להוצאות הקבועות של העוסק, אם שוכנע כי המקדם שהתקבל אינו משקף את ההוצאות בפועל בסוג עסקו של העוסק.

בעניין מרפז, נקבע כי ההחלטה לסטות מהנוסחה ולקיים בחינה פרטנית היא החלטה מנהלית, הכפופה לנורמות הנוהגות במשפט המנהלי. ההחלטה מתי לסטות מהנוסחה אינה יכולה להיות שרירותית, וצריכה להיות סיבה נאותה לבחינת הוצאותיו הקבועות של העסק.

רשות המסים לא גיבשה מסמך מנחה כגון נוהל או הוראת ביצוע, במסגרתם מנתה מה הם השיקולים ואמות המידה להפעלת הסמכות, לפיו ניתן היה לבחון אם מנגנון הפעלת הסמכות על ידה נעשה באופן סביר, בהתאם לשיקולים מנחים ברורים וקבועים, והאם ההחלטה על שינוי המקדם הייתה סבירה בנסיבותיו של כל עוסק ועוסק.

בעניינינו, קבעה ועדת הערר, כי ההחלטה בהשגה ניתנה ללא נימוקים מבלי להצביע על הטעמים שעמדו בבסיסה, לא צוין מדוע נבדקו דיווחי החברה על העסקאות וההוצאות בתקופת הזכאות, לא צוין מה מקדם ההשתתפות בהוצאות קבועות שהתקבל כתוצאה מהשימוש בנוסחה ומה המקדם שקבע המנהל במסגרת השימוש בסמכותו. הרשות לא פירטה מהן ההוצאות הקבועות שנלקחו בחשבון בחישוביה ולא ציינה מהו סכום ההוצאות הקבועות של החברה אשר לטענתה עולה על סכום המענק.

לפיכך, נקבע כי לא הוצגו לחברה השיקולים שהונחו בפני המנהל עת השתכנע כי עליו להפעיל את סמכותו, ולא הוצגו נתונים אשר הובילו את הרשות לקבוע את סכום המענק שנקבע. כמו כן, ובשים לב לקביעת הוועדה בעניין סדנאות (ערר 1121-21, ד.ק. סדנאות בע"מ נ' רשות המסים), הרשות מבקשת לסטות מהנוסחה לחישוב המענק, אך לא עמדה בנטל מוגבר להצדקת עמדתה.

לסיכום, ועדת הערר קבעה כי בנסיבות אלו, ההחלטה בהשגה לוקה בחוסר סבירות, ועל כן דינה להתבטל. החברה זכאית למענק בעד השתתפות בהוצאות קבועות בסך 83,446 ₪.

גילוי נאות:

    ·         רמי אריה, עו"ד רו"ח, הינו שותף בכיר במחלקת המיסים במשרד עו"ד דורון,                   טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס עמית גרוס ושות'.

    ·          העוררת יוצגה ע"י עו"ד עמית משה כהן, שותף ממחלקת המיסים במשרד.