חקירה משטרתית אינה מצדיקה חילוט כספים בעברות מס

רמי אריה, עו"ד רו"ח

סמכות התפיסה וחילוט לפי פקודת סדר הדין הפלילי, בשלב החקירה המשטרתית ובטרם הגשת כתב אישום, אינה חלה על כספי מזומן אשר נמצאו בחזקת אדם החשוד בביצוע עבירה של העלמת מס בלבד. זאת, להבדיל מעבירת מס הנחשבת כ-"עבירת מקור" לפי חוק איסור הלבנת הון.

סוגיה זו, של תפיסת כסף מזומן במסגרת חקירה משטרתית, לפי בסעיף 32(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), התשכ"ט-1969, נדונה בבית המשפט העליון בעניין אבו ג'אבר (בש"פ 333/21, עלי אבו ג'אבר נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 18.4.2021).

ביום 15.11.2020, במסגרת חקירה משטרתית, נערך חיפוש אשר בו נתפס סכום כסף מזומן בסך של 1,694,500 ₪, 11,565 דולר ו-2,580 לירות תורכיות. סכומים אלה אותרו כשהם חבויים בתוך תיקים ושקיות אשר הוסלקו מאחורי דופן כפולה של ארון בגדים. בשלב זה, החלה המדינה בחקירה גלויה בחשד לביצוע עבירות לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה, וטרם הוגש כתב אישום.

ביום 26.11.2020 הגיש אבו ג'אבר לבימ"ש השלום בקשה להשבת הכספים התפוסים, לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי, בטענה כי מקור הכספים חוקי, וכי הם הוחזקו במזומן במסגרת "קופה משפחתית" המשמשת את כל בני המשפחה המורחבת, כמקובל במגזר הבדואי אליו הם משתייכים.

טענתו המרכזית הייתה, כי למדינה אין סמכות לתפיסת הכספים לפי סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי בשלב זה של החקירה הפלילית, בטרם הגשת כתב אישום. זאת, גם אם תתקבל הטענה בדבר קיומו של חשד סביר לביצוע עבירות מס לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה.

ביהמ"ש העליון דן בסוגיה העקרונית שעניינה קיומה או היעדרה של סמכות לתפיסת כספים שנמצאו בחזקת אדם החשוד בביצוע עבירה של העלמת מס בלבד, להבדיל מעבירת מס הנחשבת כ-"עבירת מקור" לפי חוק איסור הלבנת הון – וזאת בשלב החקירה המשטרתית, בטרם הוחלט על הגשת כתב אישום.

תפיסתו של רכוש או חפץ בידי הרשות החוקרת חייבת להיות מעוגנת בהסמכה חוקית. זאת, בהתאם לעקרון היסוד של חוקיות המינהל. מקור הסמכות לתפיסת הכספים נעוץ בהוראת סעיף 32(א) לפקודת סדר הדין הפלילי, המורה כדלקמן:

 "רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה".

השאלה המתעוררת היא האם כסף מזומן בהיקף משמעותי אשר נמצא בביתו של אדם, באופן המעורר חשד לביצוע עבירה של העלמת מס, מהווה "חפץ" בו נעברה עבירה, "שכר" בעד ביצועה או "אמצעי" לביצועה, כך שהמדינה קונה סמכות לתפסו כבר בשלב מוקדם זה של ההליך הפלילי.

התכלית של מניעת הברחת נכסים היא בוודאי חשובה, אך אין בה כדי להצדיק את פעולת תפיסת הרכוש או החפץ בכל המקרים. פגיעתה של התפיסה בזכות הקניין של הפרט היא קשה ומכבידה. משמעותה כי רכושו יוחרם ויכול להיות מוחזק בידי היחידה החוקרת עד לתום ההליך הפלילי בעניינו או עד למתן צו להחזרת התפוס.

דברים אלה נכונים ביחס לחילוט רכוש בשלב שלאחר הגשת כתב אישום, לנוכח חזקת החפות העומדת לנאשם בהליך הפלילי, והם נכונים אף ביתר שאת ביחס לתפיסת רכוש במסגרת חקירת המשטרה, כאשר מדובר בשלב כה ראשוני של ההליך הפלילי.

לנוכח זאת, נטילת התפוס והחזקתו לצורך חילוטו תהא מוצדקת רק כאשר אכן מדובר ב-"חפץ הקשור בעבירה" אשר "הוכתם בכתם עבירה".

עילת התפיסה, לפי סעיף 21(א) לחוק איסור הלבנת הון, מאפשרת תפיסה וחילוט רכוש "בשווי" העבירה, אף אם לא מדובר ברכוש שנעברה בו העבירה אלא ברכוש אחר, כשר וחוקי, ובלבד שהוא שווה ערך לרכוש הקשור בעבירה.

הסדר זה, של "תפיסה בשווי", אינו חל ביחס לעבירות אחרות שאינן מנויות בחוק איסור הלבנת הון, לרבות בעבירות מס "רגילות".

בתיקון מס' 14 לחוק לאיסור הלבנת הון, אשר במסגרתו נוסף סעיף 17ב לתוספת הראשונה לחוק, נקבע כי הסעיף מחיל את הוראות חוק זה על עבירה של העלמת מס לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה כ-"עבירת מקור". זאת, רק בתנאים מסוימים המלמדים על חומרת העבירה, ובהם גובה הסכום שבו נעברה העבירה ביחס למשכה של התקופה המדווחת לרשויות המס.

המשמעות היא שהמחוקק נתן על כך את הדעת, וקבע כי בנסיבות מסוימות – ובהן בלבד – ניתן יהיה להפעיל את סמכויות התפיסה והחילוט על-פי חוק איסור הלבנת הון, ובין היתר האפשרות להתיר "תפיסה בשווי", גם בהקשר לחשד לביצועה של עבירת העלמת מס.

בית המשפט העליון קבע, כי סעיף 32(א) לפקודת סדר הדין הפלילי אינו כולל סמכות לתפיסת כספים בגין ביצוע עבירה של העלמת מס לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה, ככל שהיא עומדת בפני עצמה ואינה מהווה "עבירת מקור".

לפיכך, אין סמכות ליחידה החוקרת סמכות לתפוס כסף מזומן אשר נמצא בחצרו של חשוד בעבירה של העלמת מס לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה (שאינו קשור בעבירת הלבנת הון לפי חוק איסור הלבנת הון).