מיסוי הכנסה מדיבידנד שמקורו "ברווחי שערוך"

רמי אריה, עו"ד רו"ח

חלוקת דיבידנד לחברה אם, שמקורו ב-"רווחי שערוך" יוצר חיוב מס בגין רווחים, אשר אם היו מחולקים מרווחי מימוש הנכס ולא מרווחים אשר שוערכו – הם היו פטורים ממס בידי חברת האם.  

סוגיית מיסוי הכנסות מדיבידנד אשר מקורן ב-"רווחי שערוך" נדונה בבית המשפט העליון בעניין חברת אם.סי.אל (ע"א 2515/18, חברת אם.סי.אל קניון דרורים בע"מ נ' פקיד שומה פתח תקווה, ניתן ביום 17.6.2020).

ביום 14.10.2009 רכשה אם.סי.אל מניות וזכויות לרכוש מניות של חברת קניון דרורים בע"מ. בעקבות הרכישה, החזיקה בבעלות בחברת קניון דרורים בחלקים שווים עם חברה נוספת.

בדו"ח הכספי לשנת 2008 של חברת קניון דרורים, היא בחרה ליישם לראשונה את כללי התקינה החשבונאית הבינלאומית IFRS . לפיכך, היא עברה לעשות שימוש במודל ה-"שוויההוגן". ע"פ מודל זה, נכס נדל"ן להשקעה מוצג במאזן החברה על פי שוויו ולא על פי עלותו, כאשר ההפרש בין עלות הנכס ובין ערכו המשוערך נחשב לרווח או הפסד של החברה (לעיל ולהלן: "רווחי שערוך").

ביום 9.12.2009 החליטה חברת קניון דרורים על חלוקת דיבידנדים לבעלי מניותיה מתוך רווחי השערוך.

אם.סי.אל טענה כי הדיבידנדים שהתקבלה מחברת קניון דרורים, פטורים ממס, לפי כלל הפטור ממס החל על הכנסות מדיבידנדים מחברה בת לחברה אם. לטענתה, יש להכיר בדיבידנד המחולק מרווחי שערוך כדיבידנד לצרכי מס, ככל דיבידנד אחר המחולק על ידי חברה, על מנת להימנע מהטלת כפל מס או הטלת מיסוי בלתי רצוי.

מנגד, פקיד השומה טען, כי "רווחי שערוך" הנדל"ן של חברת קניון דרורים אינם מהווים הכנסה כהגדרתה בסעיף 1 לפקודה. לפיכך, הדיבידנד בידי אם.סי.אל שמקורו בשערוך חייב במס ע"פ סעיף 2(4) לפקודה, בשיעור מס חברות לפי סעיף 126(א) לפקודה.

לעמדתו, סעיף 126(ב) לפקודה מוציא מגדר ההכנסה החייבת במס חברות רק דיבידנד שמקורו בהכנסה, שהופקה או נצמחה בישראל והייתה נתונה לחיוב במס חברות בידי החברה המחלקת.

סעיף 126(ב) לפקודה קובע כלל לפיו בחישוב ההכנסה החייבת של חברה לא תיכלל "הכנסה מחלוקת רווחים או מדיבידנד שמקורם בהכנסות שהופקו או שנצמחו בישראל שנתקבלו במישרין או בעקיפין" מחברה אחרת החייבת במס חברות. תכלית הסעיף היא שאין מקום להטיל חיוב במס על החברה המהווה אך את החוליה המקשרת בין החברה המחלקת לבין בעל המניות, כאשר החיוב במס יוטל ממילא על בעלי המניות אשר יקבלו את הדיבידנד בסופה של שרשרת החברות. על כן, ככלל, דיבידנד בין-חברתי לא ייכלל בגדרי "ההכנסה החייבת" של החברה המקבלת.

אולם, המחוקק קבע מספר תנאים להחרגת הדיבידנד מהכנסתה החייבת במס של החברה המקבלת: (א) מדובר בהכנסה מחלוקת רווחים או מדיבידנד; (ב) שמקורם בהכנסות שהופקו או שנצמחו בישראל; (ג) שנתקבלו במישרין או בעקיפין מחבר-בני-אדם אחר החייב במס חברות. הסעיף גם מחריג מגדרו הכנסה לגביה נקבע שיעור מס מיוחד.

בעניין פרל (ע"א 8500/10, פרל נ' פקיד שומה 1 ירושלים, ניתן ביום 10.9.2012) נקבע, כי ככלל יש לשאוף להרמוניה בין כללי החשבונאות לבין דיני המס. אולם, בעניין עיט (עמ"ה 54/89,עיט ציוד צבאי ליצוא בע"מ נ' פקיד שומה למפעלים גדולים, ניתן ביום 10.10.1991) נקבע, כי אין קשר ישיר והכרחי בין דרך קביעת ההכנסה החייבת לצורך דיני המס ובין דרך קביעת הרווח הראוי לחלוקה כדיבידנד על פי דיני החברות.

לאור האמור לעיל, הראייה החשבונאית המאפשרת להביט על רווחי שערוך ככאלו העומדים במבחן הרווח והמאפשרים לחברה לחלק דיבידנד, אינה בהכרח המבחן הקובע לעניין הגדרת ההכנסה החייבת בדיני המס. ההתנגשות בין עקרונות החשבונאות לדיני המס נובעת מכך שדיני המס אינם ממסים התעשרות גרידא, כי אם התעשרות ממומשת בלבד.

בבסיסו של "עיקרון המימוש" עומדים שני טעמים עיקריים. הטעם הראשון, היעדר ודאות בדבר רווח או הפסד שיופקו בסופו של יום, בעת המימוש. הטעם השני, החשש מיצירת קשיי נזילות אצל הנישום בשל הצורך לממן את תשלום המס. בדרך כלל דרישת המימוש משמשת מגן לנישום, כיוון שהיא דוחה את מועד המיסוי.

ביהמ"ש העליון דחה את הערעור של חברת אם.סי.אל, וקבע כי בהתנגשות אשר נוצרה בין עקרונות דיני המס, ובראשם עיקרון המימוש, לבין כללי החשבונאות הפיננסית, יש תת עדיפות לדיני המס.

בהתאם להוראות הפקודה, דיבידנדים אשר מקורם ב-"רווחי שערוך" אינם בגדר רווחים אשר מקורם ב-"הכנסות". כפועל יוצא מכך, גם כאשר הדיבידנד הוא דיבידנד בין-חברתי, הדיבידנד מרווחי שערוך אינו מוחרג מהכנסתה החייבת במס של החברה מקבלת הדיבידנד, בהתאם לסעיף 126(ב) לפקודה.

ע"פ עיקרון המימוש, החברה המחלקת אינה ממוסה בגין עליית ערכם של נכסיה (על אף שחילקה דיבידנדים בגין עליית הערך), אין מקום לפטור את החברה המקבלת מתשלום מס בגין הכנסותיה מדיבידנדים המחולקים לה על ידי החברה המחלקת שמקורם ברווחים שטרם מוסו. מכיוון שאין מיסוי ברמת החברה המחלקת, לא חל ההסדר הקבוע בסעיף 126(ב) הנועד למנוע אפשרות של כפל מס.

עולה כי החברה האם חייבת במס על ההכנסה מדיבידנדים שהיא קיבלה מרווחי השערוך, למרות שאם הדיבידנדים היו מחולקים מרווחים ממימוש הנכס, היא לא הייתה חייבת במס בגינם.