גילוי הסכם פשרה עם מיסוי מקרקעין

רמי אריה, עו"ד רו"ח

חובת החיסיון לפי חוק מיסוי מקרקעין אינה חלה כאשר מדובר בהליכים משפטיים, במסגרתם מבקש צד לעסקה לגלות את פרטי הסכם פשרה שנחתם בין צד אחר לעסקה לבין מנהל מיסוי מקרקעין ואשר קיבל גם תוקף של פסק דין.

סוגית גילוי הסכם הפשרה, נדונה בעניין חברת ויקטור (ו"ע 69689-05-18, ויקטור גרייב בע"מ נ' מיסוי מקרקעין נצרת, ניתן ביום 23.4.2020), אשר בינה לבין עמותת בנייה למען עתיד ילדינו, בוצעה עסקת מכר ונקבע שווי אשר אינו בהתאם למוצהר. חברת ויקטור הגישה ערר על השווי אשר נקבע על ידי מיסוי מקרקעין.

העמותה אשר הינה הצד הרוכש בעסקה, ביקשה לאפשר לה גישה לתיק דנן על מנת לעיין בהסכם פשרה אליו הגיעו חברת ויקטור ומנהל מיסוי מקרקעין.  

חברת ויקטור התנגדה לבקשה לאפשר עיון בתיק, ונימקה את התנגדותה בכך שהמסמכים המצויים בתיק הם מסמכים חסויים מכוח הוראת סעיף 105 לחוק מיסוי מקרקעין.

מנהל מיסוי מקרקעין התנגד אף הוא למתן היתר עיון. לטענתו, הערר הוגש על ידי חברת ויקטור על שומת מס שבח בהתאם להוראות סעיף 88 לחוק, והסכם הפשרה התייחס לעניין שומת השבח בלבד.

ועדת הערר קבעה, לאחר שקילת נימוקי הבקשה ותגובות הצדדים, כי יש להיעתר לבקשה ואפשרה עיון בהסכם הפשרה בלבד .

בית המשפט העליון, התייחס בפסיקתו פעמים רבות לחשיבות "פומביות הדיון" הקבועה בסעיף 3 לחוק יסוד השפיטה, ואשר ממנה נגזרת "זכות העיון" בתיקי בית המשפט. כך למשל, בעניין גהל (ע"א 4825/97, גהל נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, ניתן ביום 7.2.2000) נקבע, כי החיסיון אשר חל על מסמכים המגיעים לידיעת הפקיד במסגרת תפקידו הוא חיסיון בעל אופי אישי, שאינו חל על מסמכים אשר הוגשו לבית המשפט. כמו כן, נקבע כי משהגיעו הצדדים להסכם פשרה אשר הוגש לבית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין, אזי הצדדים מוותרים על החיסיון.

עם זאת, "זכות העיון" במסמכי בית המשפט אינה מוחלטת והיא כפופה למגבלות שונות שמטרתם לאזן בין האינטרסים השונים. כך שהכלל הוא כי יש לאפשר עיון במסמכי בית המשפט, אלא אם יש טעמים כבדי משקל אשר מצדיקים את מניעת העיון בתיק.

על בעל דין המתנגד להתיר את העיון, הנטל לשכנע מדוע אין להתירו וחובת ההנמקה המוטלת על מבקש ההיתר אינה הופכת נטל זה. הנמקה זו יכולה להסתכם בהנמקה קצרה לתכלית הבקשה למתן היתר העיון בתיק כדי שיוכל בית המשפט לאזן בין האינטרס של מבקש היתר העיון לבין האינטרסים האחרים (בג"ץ 5917/97, האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים,  ניתן ביום 8.10.2009).

במקרה בו הסכם פשרה מתגבש מחוץ לכותלי בית המשפט ואינו מוגש לבית המשפט, אין בית המשפט יכול לצוות לחשוף את ההסכם, מאחר ואינו נמצא בין המוצגים או המסמכים שבתיק.

בסעיף 105(א) לחוק מיסוי מקרקעין, נקבע כדלקמן:

"לא יגלה אדם כל ידיעה שהגיעה אליו בתוקף תפקידו לפי חוק זה אלא אם נדרש לגלותה על ידי בית המשפט, לצורך ביצוע חוק זה או לצורך ביצועו של חוק מס אחר המשתלם לאוצר המדינה או בקשר עם תביעה פלילית על עבירה על חוק זה, או על ידי מי ששר האוצר התיר לגלותה לו".

בהתאם לסעיף 105(א) לחוק, הסרת הסודיות אפשרית בשני מקרים- קביעתו של בית המשפט בנסיבות המתאימות או אישור שר האוצר. הוראה דומה נקבעה בסעיפי סודיות בחוקי מס אחרים וביניהם בסעיף 142(א) לחוק מס ערך מוסף.

בעניין שץ (בג"צ 527/82, תמר שץ נ' שר האוצר), התייחס בית המשפט העליון לסמכותו של בית המשפט בהתאם לסעיף 142(א) לחוק מס ערך מוסף וקבע, כי על בית המשפט לאזן בין החיסיון המוטל על המידע לבין האינטרס שבגילוי המידע. בג"צ הוסיף, כי נקודת המוצא של בית המשפט, כאשר הוא בא להחליט בעניין הסרת החסינות, צריכה להיות כי הכלל הבסיסי הוא כלל הגילוי, והחריג הוא החיסיון.

סעיף 105 לחוק מטיל על מנהל מיסוי מקרקעין ועובדיו "חובת סודיות" ביחס למידע אשר הגיע אליהם במסגרת תפקידם. החוק קובע איסור לגלות ידיעה אשר הגיעה לאדם מתוקף תפקידו לפי חוק זה. זאת, בכפוף לחריג לפיו בית המשפט דורש את הגילוי לצורך ביצוע חוק זה או חוק מס אחר ולחריג לפיו שר האוצר התיר את הגילוי.

החלטה לאפשר עיון בהסכם פשרה המצוי בתיק בית המשפט לא היה בה כדי להביא לכך שהמנהל יפר את החובה המוטלת עליו לפי סעיף 105 לחוק. לאמור מתווספת העובדה, כי ערר לפי חוק מיסוי מקרקעין מתנהל בדלתיים פתוחות, כאשר ממילא, ניתן בידי הציבור לגלות שווי עסקאות מכר שונות באמצעות עיון במאגרי המידע אצל המנהל. 

ועדת הערר קבעה, כי לא ניתן טעם כבד משקל המונע את מתן היתר העיון. נוסף לכך, עיון בהסכמה אליה הגיעו הצדדים בהליך מעלה, כי לא תהיה פגיעה באחד מהצדדים כתוצאה מחשיפת הסכם ואף לא תהיה פגיעה בתכליתו של סעיף 105 לחוק. על כן, הועדה קיבלה את הבקשה ואפשרה עיון בהסכם הפשרה בלבד, ורק לעמותה אשר הצביעה על אינטרס ישיר במתן זכות העיון.