ביקורת ניכויים בביטוח לאומי לאחר שומות מס הכנסה

רמי אריה, עו"ד רו"ח

ביקורת של המוסד לביטוח לאומי על ניכויי המעסיק לדמי ביטוח, יכולה להסתמך על שומות מס הכנסה, אך היא כפופה להתיישנות ולהליך הוגן לפיו לא יוטלו קנסות, אם המבוקר נהג בתום לב. אך לא ברור עד כמה המוסד לביטוח לאומי רשאי לאמץ אוטומטית את ממצאי השומות של מס הכנסה.

במאמרנו מיום 3.4.2019, " ביטוח לאומי לא יאמץ אוטומטית את שומות מס הכנסה ", סקרנו את קביעת בית הדין לעבודה אשר קבע, כי דינו של " הסכם פשרה " בין נישום לפקיד השומה אינו מהווה סוף פסוק לעניין החיובים ע"י המוסד לביטוח לאומי. לכל חייב יש זכות לטיעון, לשימוע, לקבלת הנמקה, לשקיפות, לעיון ולהגינות בטרם יוכרע בעניינו על ידי המל"ל, זאת למרות חזקת תקינות הפעולה השלטונית.

בעניין חברת ממן (ב"ל 59912-03-16, ממן מסוף וניטול בע"מ - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 2.4.2019), נדונה שוב הסוגיה: האם הסכם פשרה אשר נחתם בין נישום לרשות המסים, בנוגע לביקורת ניכויים מחייב את הנישום כלפי המוסד לביטוח לאומי ?  

חברת ממן מעניקה לעובדיה הטבות, כגון: הסעדה, מתנות, פעילויות תרבות ורווחה, השתלמויות, ביגוד, ספרות מקצועית וביטוחים. החברה גילמה את חלק העובד בדמי הביטוח הלאומי בגין הטבות אלו.

לעמדת פקיד השומה, תשלום מלוא דמי הביטוח הלאומי ע"י החברה, מבלי להפחית את חלק העובד בדמי הביטוח משכרו היא הטבה לעובדים, המהווה "הכנסת עבודה". פקיד השומה ערך "גילום קבוצתי" של חלק העובד בדמי הביטוח הלאומי והוציא לממן שומות ניכויים לחברה לשנים 2007 – 2008. בהמשך, נחתם בין הצדדים "הסכם פשרה" בנוגע לשומות הניכויים.

מאוחר יותר, ביום 1.11.2012 נערכה ביקורת ניכויים ע"י המל"ל לשנים 2009-2006, בגין אותן הטבות שהחברה העניקה לעובדיה.

ביום 3.3.2013 הוציא המל"ל קביעה לתשלום דמי ביטוח לאומי. ביום 3.4.2013 הגישה חברת ממן השגה, אשר נדחתה ביום 19.8.2014. ביום 28.2.2016 הוזמנה חברת ממן להגיש ערר לוועדת השומה.

לגבי טענת ממן בדבר התיישנות שומות הניכויים, קבע בית הדין כי סעיף 363א' לחוק, כנוסחו כיום, קובע כי המל"ל יכול לערוך ביקורת ניכויים בתוך שבע שנים ממועד הגשת הדו"ח אשר הוגש, וכי הדרישה לתשלום החוב תישלח במסגרת שבע השנים.

אולם סעיף 363א' בנוסחו כיום אינו רלוונטי לענייננו. בתקופה הרלוונטית לתביעה חלה ההלכה בעניין לבנה (עב"ל 1844-09-10, המוסד לביטוח לאומי - לבנה חג'ג', ניתן ביום 1.4.2015), לפיו לא חלה כלל התיישנות על גביית חובות בביטוח לאומי.

אולם, בכל זאת, בית הדין קבע, כי יש לבטל את שומת הניכויים לשנת 2006 מחמת שיהוי משמעותי, היות והמל"ל לא נתן הסבר מדוע הקביעה לשנת 2006 הוצאה רק בשנת 2013.

קביעת המל"ל שנים לאחר השומות הסופיות גרמה נזק לחברה בשל חלוף הזמן. תשלום דמי ביטוח מוכר כהוצאה לצורכי מס. לכן, אם השומות במס הכנסה נסגרו והן סופיות, התשלומים לא יוכרו כהוצאות מוכרות ולא יכללו בשומת מס הכנסה.

בענייננו, המל"ל הסתמך על שומת הניכויים של מס הכנסה. בהלכת גדות (נה/0-14, "גדות" תעשיות פטרוכימיות בע"מ - המל"ל), נקבע כי המל"ל מוסמך לבדוק את שומת הניכויים ואף נקבע כי ראוי שתהיה התאמה בין קביעות פקיד המל"ל לקביעות פקיד השומה.

משנערכה שומת ניכויים ע"י מס הכנסה רשאי המל"ל להתבסס עליה, וכך נעשה בענייננו לשנים 2007 – 2009. בית הדין קבע, בהתאם להלכת גדות, כי מס הכנסה הכיר ברכיב כרכיב שכר, ועל המל"ל לפעול בהתאם.

סעיף 364 לחוק קובע, כי אם לא שולמו דמי הביטוח במועד, יוטל קנס פיגורים. בבג"צ שגיא (בג"צ 9909/2001, יגאל שגיא נ' מנהל אגף המכס), נקבע כי הטלת קנס על חוב מס שלא שולם במועד היא לגיטימית. רציונל זה חל על גביית דמי ביטוח.

אך במסגרת ביקורת הניכויים של מס הכנסה נקבע כי החברה פעלה בתום לב בדיווחיה ולכן בוטלו כל הקנסות שניתן היה להטיל לפי פקודת מס הכנסה. בהתאם, קבע בית הדין לעבודה כי: אין "להעניש" את משלם המסים אם נהג בתום לב ולא בזדון.

לכן, קנסות לא יוטלו בטרם יידע המל"ל את המבוטח בהפרשי דמי הביטוח בהם חב. מס הכנסה ביטל קנסות שהטיל על החברה, וכך צריך לנהוג גם המל"ל. לפיכך נקבע כי הקנסות מבוטלים.