סייגים להוצאת צו חילוט זמני

רמי אריה, עו"ד רו"ח

חוק איסור הלבנת הון קובע כי רשאי בית המשפט לחלט רכוש של אדם אשר הורשע ב-"עבירת מקור" המנויה בתוספת לחוק, הכוללות עברות של פשע, הלבנת הון ועברות מס חמורות. על מנת להבטיח את צו החילוט בסוף ההליך, נקבע הסדר מפורט של חילוט זמני, אשר נועד למנוע הברחת רכוש ובכך לסכל את האפשרות לבצע חילוט סופי בתום המשפט.

סוגיה זו נדונה בבית המשפט העליון בעניין ברהמי (ע"פ 8312/17, ברהמי בנימין נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 17.4.2018), אשר טען נגד צו זמני לחילוט רכושו מכוח חוק איסור הלבנת הון.

נגד ברהמי הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי ובו שבעה אישומים. בין היתר, באשר לקשירת קשר להונות חברות באירופה במצגי השווא ומעשי המרמה.

בית המשפט ציין כי אין חולק כי לא נגרם נזק לחברות, שכן כספי המרמה הושבו במלואם משהתעורר חשד אצל הגורמים הרלבנטיים, או עם היוודע דבר המרמה והקפאת ההעברה על-ידי הבנקים.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה לבית המשפט בקשה לחילוט רכושו וזכויותיו של ברהמי, אם וככל שיורשע.

על מנת להיאבק בתופעה של הלבנת הון, קבע המחוקק בפרק ו' לחוק הוראות חילוט מיוחדות. סעיף 21 לחוק קובע כי אם הורשע אדם בעבירה לפי סעיפים 3 או 4 לחוק, רשאי בית המשפט לחלט רכוש. על מנת להבטיח את צו החילוט בסוף ההליך, נקבע הסדר מפורט של חילוט זמני, אשר נועד למנוע הברחת רכוש ובכך לסכל את האפשרות לבצע חילוט סופי בתום המשפט.

בעניין אוסקר (ע"פ 5140/13, מדינת ישראל נ' אוסקר), נקבע כי בשלב הדיון במתן סעד חילוט זמני נדרש בית המשפט לבחון את דיות הראיות במישור הלכאורי. זאת, על מנת לקבוע כי קיים "פוטנציאל חילוט". פוטנציאל זה משמעו כי הראיות לכאורה מגבשות סיכוי סביר כי בתום ההליך הפלילי יורשע הנאשם בעבירות המיוחסות לו, וכי בהתאם ניתן יהיה להורות על חילוט רכושו בהתאם לחוק.

ברהמי טען כי מאחר וההליך הפלילי נמצא בתחילתו, בהתאם לע"פ 6145/15 פישר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 25.10.2015), ראוי להידרש לטענות לגבי עצם סמכות החילוט כבר בשלב זה.

הלבנת הון היא ביצוע פעולות ברכוש, שמטרתן להטמיע רכוש שקשור בפעילות פלילית ברכוש לגיטימי, כך שלא ניתן יהיה להבדיל בין השניים ולהתחקות אחר מקור הרכוש, מיקומו או הנהנים ממנו. חוק איסור הלבנת הון מגביל עצמו לפעולות ברכוש הקשור רק לעבירות ספציפיות המנויות בתוספת הראשונה לחוק, המכונות בחוק "עבירות מקור".

חוק איסור הלבנת הון הוא חוק גורף, וכלי החילוט הוא אמצעי מרכזי במאבק הגלובלי בהלבנת הון. החילוט נועד לשלול את ההנאה שצמחה מהעבירה, את ההתעשרות של העבריין.

בקרבו של מוסד החילוט מתרוצצות תכליות שונות: תכלית הרתעתית, תכלית קניינית, תכלית מניעתית (צמצום אפשרות ביצוע עבירות בעתיד), פגיעה במקורות מימון של תשתיות עברייניות, וכן תכלית עונשית (שלגביה ישנן גישות שונות בפסיקה).

בית המשפט קבע, כי בטרם יורה על חילוט, עליו לבחון עד כמה פעולת החילוט המבוקשת משרתת תכליות אלה. כאשר מדובר בחילוט זמני כבמקרה דנן, גובר הצורך לאזן בין תכליות אלה לבין הפגיעה הצפויה בזכויות והאינטרסים של הנאשם (או של צדדים שלישיים) ברכוש המדובר, לנוכח חזקת החפות העומדת לו.

במקרה דנן, נקבע כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירה מושלמת של זיוף, עבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה, עבירה של ניסיון להלבנת הון, ועבירה של ניסיון לעשות פעולה ברכוש אסור.

אולם, הראיות מלמדות כי לא עלה בידי ברהמי להצליח במזימתו, כך שפירות העבירה מעולם לא הגיע לידיו. בנסיבות אלו, לאור הוראות החוק והתכליות הניצבות בבסיס מוסד החילוט, נקבע כי לא ניתן לחלט את רכושו של ברהמי בשווי פירות העבירה אשר מעולם לא הגיעו לידיו.