משיכות של בעל מניות – הוכרו כהלוואות ולא כדיבידנדים

רמי אריה, עו"ד רו"ח

פעמים רבות מושכים בעלי מניות כספים מהחברות שלהם, שאינם מוגדרים כמשכורות או כדיבידנדים. לעיתים מדובר במשיכות לא מוסברות, אשר פקידי השומה רואים בהם מסווה למשיכת משכורות או דיבידנד ומחייבים בגינם במס, אך לעיתים אכן מדובר במשיכת הלוואות לגיטימיות.

כמובן, שהחל מיום 1.1.2017 לפי סעיף 3(ט1) החדש לפקודת מס הכנסה, גם לקיחת הלוואות לגיטימיות בידי בעל מניות מהחברה שלו, בסכום של 100,000 ₪ ומעלה, תחשב כמשיכת משכורות או דיבידנדים או כהכנסה מעסק. אך לא כך אוטומטית כשמדובר בלקיחת הלוואות אשר נעשו עד תיקון החוק.

סוגיית משיכת כספים על ידי בעל מניות מחברה בשליטתו, עלתה שוב בעניין רייז (ע"מ 1192/09, אביב רייז נ' פקיד שומה תל אביב 1, ניתן ביום 28.3.2018), באשר לסכומים אשר קיבל רייז יחד עם בעלי מניות נוספים מחברה בבעלותם, בהתאם לשיעור החזקתם במניות החברה.

רייז ומשקיעים נוספים קיבלו בשנים 2005 ו- 2006 כספים מחברה אשר בבעלותם. כספים אלו הוגדרו כהלוואות שייפרעו בעתיד מתוך דיבידנדים אשר תחלק החברה בעתיד.

בשנת 2007 נפרעו ההלוואות לבעלי המניות מתוך הדיבידנדים שהחברה חילקה לבעלי מניותיה, באופן שבעלי המניות לא היו צריכים להחזיר את הסכומים אשר קיבלו בשנים 2005 ו-2006.

פקיד השומה קבע כי יש לראות בסכומים אשר קיבל רייז ושאר בעלי המניות, כדיבידנדים החייבים במס בשנים 2005 ו-2006. עוד קבע פקיד השומה כי רייז היה בעל מניות מהותי בחברה ועל כן חייב אותו במס על מכר מניות בשיעור 25%, במקום מס בשיעור 20%.

בית המשפט קבע, כי רייז לא הוכיח ששולמה ריבית עבור ההלוואות אשר נטל. כמו כן, אין חולק כי סכומי ההלוואות אשר חילקה החברה לבעלי מניותיה תאמו את שיעור החזקתם. אולם, בהתחשב בנסיבות העניין אין בכך כדי לשלול את האפשרות שבכל זאת דובר בהלוואה. החברה אשר נתנה את הכספים מכרה את כל פעילותה ולמעשה לאחר חלוקת הכספים בקופתה הייתה מחלקת את הריבית בין בעלי המניות.

במקביל למתן ההלוואות או בסמוך לכך חילקה החברה דיבידנדים לבעלי מניותיה, ובכך יש לתמוך במסקנה שהסדר ההלוואה נועד להבטיח אפשרות להחזרת כספי ההלוואה בלבד בשעת הצורך, בהתאם להערכה שהתגבשה לגבי אפשרות כזו.

בית המשפט קבע, כי העובדה לפיה התמורה ממכירת החברה חולקה, למעט, סכום הנדרש לכיסוי התחייבויות קיימות ורזרבה עבור תהליך ההנפקה תומכת בגרסתו של רייז לפיה הכספים אשר הועברו אל בעלי המניות בשנים 2005 ו-2006 "נצבעו" כהלוואות, כדי להשאיר בידי בעלי המניות והחברות את האפשרות לאכוף על בעלי המניות את החזרת הכסף במקרה הצורך.

לאור האמור, בית המשפט קבע כי אין מקום להתערב באופן בו הצהיר רייז על קבלת ההלוואות בשנות המס 2005 ו-2006 ויש לראות את קבלת הדיבידנד כאילו התקבל בשנת המס 2007 בסכומים כפי שהתקבלו אצל רייז כספי הלוואה בשנים 2005 ו-2006.

בנוסף נקבע כי, יש לראות ברייז כבעל מניות מהותי בשל שיתוף הפעולה שהיה בינו ובין שאר בעלי המניות. עוד נקבע כי היות וחברה אחת החזיקה בנאמנות את חלקו של רייז במניות החברה האחרת, הרי אין לראות בהעברת המניות דיבידנד בעין או אירוע מס.