לא ניתן לעקל נכסי האישה, בגין חובות המס של הבעל

רמי אריה, עו"ד רו"ח

למרות שבני זוג נדרשים ככלל, להגיש דו"ח מס משותף לכל שנת מס ויש להם תיק מס אחד, הרי לעניין גביית חובות המס, כל בן זוג נחשב אוטונומי, ולא ניתן לגבות את חובות המס של בן הזוג האחד מבן הזוג השני, כל עוד פעלו בתום לב.

עניין ברגיג (ע"מ 51582-11-14, נורית ברגיג נ' פקיד שומה יחידה ארצית לשומה, ניתן ביום 30.1.2018), עסק בבת זוג שהתגרשה מבעלה והיא עתרה לביטול עיקול שהוטל על המחצית שלה בבעלות על הבית המשותף לה ולבן זוגה לשעבר. זאת בטענה, כי אין היא חייבת בחובות המס של בן זוגה לשעבר, למרות שמדובר בחובות שנוצרו בעת שהיו נשואים כדין.

פקיד השומה סבר כי חזקת השיתוף בחובות בין בני זוג, והנאת המבקשת מההכנסות של הבעל, מטילים עליה אחריות משותפת לתשלום חובות המס. לפיכך, ניתן לעקל גם נכסים בבעלותה במסגרת סעיף 194 לפקודת מס הכנסה.

בית המשפט קבע כי אין הוכחה לכך כי ברגיג עצמה נטלה חלק פעיל כלשהו בהפקת ההכנסות שהן מושא השומות של הבעל. ברור כי ברגיג ידעה, או הייתה אמורה לדעת, כי בתקופה השומות עמדו למשפחה מקורות הכנסה נוספים, מעבר לקיוסק של בעלה בראשון לציון ועבודתה במשטרת ישראל. זאת, נוכח רמת החיים של בני הזוג. אין מחלוקת כי ברגיג נהנתה, יחד עם יתר בני המשפחה, מהכנסותיו השונות של בעלה. לא נטען ולא הוכח כי בני הזוג ניהלו משטר רכוש מופרד. כך שאם הופקו ההכנסות, נשוא השומות של הבעל, כפי שטוען פקיד השומה בשומות שיצאו, אזי גם ברגיג נהנתה, במישרין או בעקיפין, מאותן הכנסות.

אולם, חרף העובדה כי לברגיג לא הייתה יכולת כלכלית עצמאית לרכוש מחציתו של בית שמחירו כמעט חמישה מיליון ₪, הגיע בית המשפט למסקנה, על פי התמונה הכלכלית המצטיירת, כי רישום הבעלות בבית על שם שני בני הזוג בחלקים שווים היה מעשה טבעי ומקובל בנסיבות העניין. בית המשפט סבר כי לא נמצא סימן לכך כי רישום הבעלות בחלקים שווים, הן בדירה והן בבית, היה נגוע במלאכותיות או נעשה כמעשה של "הברחת נכסים".

סעיף 194 לפקודה, מאפשר "עיקול רכושו" של הנישום. "רכושו" של אדם - משמע הנכסים והזכויות שבבעלותו, אך לא נכסים או זכויות של הזולת. במקרה דנן, מחצית הבית הרשומה על שם ברגיג איננה "רכושו" של בעלה.

היות ובני הזוג נישאו בשנת 1999, חלה עליהם הלכת השיתוף, לרבות, אחריות משותפת לנשיאה בחובות המשפחה. בעניין שלם (רע"א 8791/00 שלם נ' טווינקו בע"מ ואח', ניתן ביום 13.12.2006) שעסק בהיקף השיתוף בחובות ובפרט בגבולות האחריות של בן זוג אחד כלפי צדדים שלישיים בגין חוב של בן הזוג האחר. נפסק כי החוב כלפי הנושים, הוא חוב בו התחייב הבעל במסגרת עסקיו. לחוב אין כל זיקה לנכסים משפחתיים מובהקים של המערערת והבעל. מקורו של החוב במערכת היחסים העסקית בין הבעל למשיבים. המערכת העסקית תזכה את המערערת בזכויות ותחייב אותה בחיובים רק בהתגבש השיתוף הכללי בין בני הזוג, וזאת "במועד קריטי" בחיי הנישואין". דהיינו: כל עוד נמשכים הנישואין, האישה איננה חייבת כלפי צדדים שלישיים בגין חובותיו העסקיים של הבעל שאינם קשורים לנכסים משפחתיים מובהקים.

עיון בסעיף 65 לפקודה, מעלה כי: "הכנסת בני זוג יראו לעניין פקודה זו כהכנסת בן הזוג הרשום והיא תחויב על שמו". כלומר, חישובי המס וחיובי המס ייעשו בתיק מס אחד. כך גם ההוראות בדבר השגה וערעור על שומות בני הזוג שייעשו בתיק אחד.

אך סעיף 66א(ב) לפקודה, המתייחס לענייני גבייה וענישה, קובע כי כל בן זוג יישא באחריות לתשלום המס, "לגבי חלקו בהכנסה" בלבד. כלומר, על ההכנסה שהוא עצמו הפיק.

כבר בעניין אינגביר (רע"א 2071/00, פקיד שומה תל אביב 3 נ' אינגביר, ניתן ביום 25.2.2001), נדונה בקשה להסרת עיקולים שהטיל פקיד השומה על דירה הרשומה על שם אשת הנישום ועל מכונית הרשומה על שם בנו, וזאת בשל חובות המס של הנישום, נקבע כי אין זכות לפקיד השומה להטיל עיקולים על רכושם של אחרים.

בעניין פלח (ע"א 2841/06, פלח נ' פקיד שומה תל אביב 3 ואח', ניתן ביום 1.7.2010) נדון עיקול מכונית הרשומה על שם האישה בשל חובות מס של הבעל. בית המשפט קבע כי יש לבטל העיקול היות ואין לבן הזוג האחר כל זכויות בנכס. כך גם ביחס לחובות.

לפיכך, מצא בית המשפט כי סעיף 66א(ב) לפקודה, מגביל באופן מפורש את כוחו של פקיד השומה לגבות חובות מבן הזוג שאיננו בן הזוג הרשום. המס על חלקה של ברגיג בהכנסות הזוג נוכה במקור ממשכורתה בתקופה הנדונה. בכך מוצתה אפשרות הגבייה ממנה. תוצאה זו מושתת, בין היתר, על הממצא כי רישום מחצית הזכויות בבית על שמה של ברגיג לא הייתה נגועה במעשה הונאה או הברחה, לא הייתה מלאכותית ולא נועדה מלכתחילה לאפשר התחמקות מתשלום מסים.

לאור הדברים, קבע בית המשפט כי יש לקבל את הבקשה ולצמצם את העיקול על הבית, כך שהעיקול לטובת פקיד השומה יחול רק על זכויותיו של הבעל.