היעדר ספרי הנהלת החשבונות עדיין מחייב שומה נכונה

רמי אריה, עו"ד רו"ח

כאשר בעל העסק לא מציג את ספרי חשבונותיו לפקיד השומה, קיימת הזכות לפקיד השומה לקבוע לעסק שומת הכנסות לפי מיטב השפיטה, אך ביסוד שומה זו חייבים להיות הנחות ויסודות כלכליים הרלבנטיים לעסק והיא אינה יכולה להיות תלושה מהם.

בעניין ברשישט (ע"מ 26814-09-11, אסי ברשישט  נ' פקיד שומה חולון, ניתן ביום 29.11.2017), טען בעל העסק כי כל ספרי החשבונות של העסק נשרפו. מדובר בעסק שהיו בו שלושה סניפים של בתי מאפה באשדוד, אשר נהג לרכוש את דברי המאפה כשהם מוקפאים, לאפות אותם במקום ולמכרם. כמו כן, נמכרו בעסק מוצרי מאפה מוכנים, סיגריות ומעט מוצרים שנרכשו מחברת שטראוס.

ברשישט לא המציא את ספריו לפקיד השומה, לטענתו, היות והם נשרפו כולם או חלקם, ביחד עם מכוניתו. פקיד השומה לא פסל את ספרי העסק ותחת זאת, קבע כי יש לראות בברשישט ככזה החייב לנהל פנקסי חשבונות על פי דין ולא ניהלם.

פקיד השומה טען כי ערך ניתוח כלכלי ביחס לנתונים שעלו מהדו"חות שהגיש ברשישט ביחס לשנות המס הרלוונטיות וזאת, בסיוע כלכלן מטעמו. בדיקת הכרטסת והדו"חות שהוגשו העלתה, לאחר הצלבת נתוני ספקים כי בדו"חות הועלמו קניות, הניתוח הכלכלי העלה כי בהתבסס על שיעורי רווח מקובלים בענף עסקים דומה, שיעור צריכת החומר הינו של 69.7%. כלומר, שיעור הרווח הגולמי בעסק עמד על כ- 30% מההכנסות.

לאור האמור, קבע פקיד השומה תוספת מחזור נטו לשנות המס הרלוונטיות, בהתייחס לקניות אשר לא דווחו ובהתאם לשיעור החומר שנמצא לשנת 2006.

המחלוקות בין הצדדים היו בנושאים הבאים:

 א.         העדר פסילה של ספרי החשבונות

 ב.         הליקויים בספרי החשבונות, לעמדת פקיד השומה

   ג.          אופן חישוב הרווח בשיעור של 30% על ידי פקיד השומה

 ד.         הוספת קנס בסך 400,000 ₪ בגין "חייב ולא ניהל"

 ה.         ממצאי העלמת קניות

   ו.          קביעת השומה

 ז.          נטל ההוכחה

בית המשפט לא ימהר להתערב באופן קביעת השומה, זאת כאשר מדובר בצירוף סביר של הנחות סבירות שעמדו בבסיסה, עם זאת כאשר הנישום מוכיח בראיות אובייקטיביות ובמידת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי כי ההנחות אינן סבירות או כאשר צירופן של ההנחות אינו סביר – עשוי בית המשפט להתערב.

לעניין ספריו של העסק קבע בית המשפט שאין מחלוקת שהם לא הוגשו לפקיד השומה, ובעל העסק לא פעל לשחזר אותם. כאשר נישום אינו מנהל ספריו כראוי ובכל זאת, מבקש כי הנתונים לצורך בניית השומה ילמדו מתוך נתוני העסק הקונקרטי, עליו ועליו בלבד, החובה למסור מירב המידע ולעשות כל אשר לאל ידו כדי לשחזר את המידע.

כלכלן מטעם פקיד השומה הודה, כי לא היו בידיו מסמכים או תיעוד לביסוס התחשיב הכלכלי שהכין לקביעת השומה. פעם אחר פעם השיב כי הוא קבע את שקבע על סמך הידע שלו, מבלי שניתנה לצדדים ולבית המשפט היכולת להתחקות אחר מהימנותו ואמינותו של ידע זה.

פקיד השומה טעה בדבר סיווג עסקו של המערער כ"מאפיה", למרות שבפועל דברי המאפה לא הוכנו בעסק. הכלכלן לא הראה כי חישוב עלות החומר נעשה בכלים מקצועיים, מדידים, הנתונים לביקורת ראויה. המומחה בחוות דעתו קבע אחוזי רווח משמעותיים ביותר ומשכך, אך טבעי היה לצפות כי יוצגו נתונים להשוואה, יוגשו אומדנים, השוואות מעסיקים בעלי אופי ומאפיינים דומים. דבר מאלה לא נעשה. המפקחת שקבעה את השומה הודתה כי הסתמכה על הערכות הכלכלן בלבד. הגם שלא היו ברשות הכלכלן נתונים להצדיק הערכות אלו.

עם זאת, ברשישט לא פעל להצגת תחשיב נגדי.

בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי נכון יהיה לשנות, במידה מסוימת, מקביעות המפקחת שכאמו נעשו על סך אומדנים והערכות של הכלכלן , מבלי שהוצגה תשתית תומכת להצדקתם.

נקבע כי יש לשנות את קביעת פקיד השומה לעניין סיווג עסקו של ברשישט, כך שזה לא יסווג כ"מאפיה", אלא כ"עסק לממכר מאפים". כפועל יוצא מכך, סבר בית המשפט כי נכון יהיה להעמיד הרווח בעסקו של ברשישט, בשנים הרלוונטיות לערעור, בשיעור של 25%. זאת בהסתמך על תדריכי פקיד השומה, כפי שהוצגו על ידי ברשישט.

באשר לסוגיית הקנס שהוטל על פי סעיף 191ב לפקודה – ברשישט טען, כי הואיל ואין חולק, כי בשנות המס הרלוונטיות הוא ניהל פנקסי חשבונות, אין מקום להטיל עליו הקנס המוטל, בשל אי ניהול פנקסים כלל, כקבוע בסעיף 191ב(א) לפקודה.

לעניין העיצום הכספי קבע בית המשפט כי נסיבות המקרה אינן מצדיקות יישום של עיצום זה, בפרט לנוכח היקפו ומידת פגיעתו בקניינו של הנישום. בית המשפט סבר כי הטלת הקנס על ברשישט, אינה מידתית ואין להותירה על כנה. לאור הדברים בית המשפט פסק כי יבוטל הקנס שהוטל לפי סעיף 191ב לפקודה. ושיעור הרווח הגולמי ביחס להכנסתו החייבת של המערער כפי שנקבעה בשומה, בצו על פי סעיף 152(ב) יופחת ויעמוד על 25% בלבד.