הפסד קצבת זקנה - אם לא מוגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

במקרים בהם מבוטח לא הגיש במועד תביעה לקבלת קצבה מהמוסד לביטוח לאומי, גם אם מחוסר ידיעה בדבר הזכאות, האם עומדת לו הזכות להגיש בקשה להכרה לקבלת קצבה באופן רטרואקטיבי, מעבר לתקופה הקבועה בחוק.

סוגיה זו נדונה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו, בעניין קלמן (ב"ל 36522-02-16, נטלי קלמן – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 28.9.2017), ילידת 1949, אשר הגישה למוסד לביטוח לאומי תביעה לקצבת זקנה ביום 22.11.15.

בידי קלמן לא נתקבל מכתב בעניין זכאותה לקצבת זקנה, אלא נודע לה על כך במקרה רק בשנת 2015. בעקבות כך, פעלה באופן מיידי להגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי. כמו כן, קלמן הגיעה לגיל המזכה בקצבה באוגוסט 2011, לפיכך פנתה לאשר תביעתה באופן רטרואקטיבי למשך תקופה של 4 שנים.

המוסד לביטוח לאומי, אישר את מתן קצבת הזקנה מיום 1.11.14 בלבד, ולא על תקופה קודמת החלה ממועד הגיל המזכה בקבלת קצבת זקנה.

בית הדין קבע, כי קלמן הגיעה לגיל המזכה בקצבת זקנה באוגוסט 2011, גיל המותנה בהכנסות. אולם, טרם הגיעה לגיל הזכאות לקצבה שאינה מותנית בהכנסות. לפיכך, במקרה זה יחול סעיף 296(ב)(2) לחוק הביטוח הלאומי, הקובע כי לא תשולם גמלה מעל תקופה של 12 חודשים.

בית הדין התייחס לפסיקה קודמת של בית הדין הארצי לעבודה וקבע, כי גם במקרים בהם המוסד לביטוח לאומי הפר את חובת היידוע, אין בכך כדי להקנות למבוטח זכות לתשלום רטרואקטיבי, מעבר להוראות החוק ( עב"ל 57861-01-11 אסתר לוזון – המוסד לביטוח לאומי , ניתן ביום 7.8.12).

מנגד, בא כוחה של קלמן הפנה לפסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 18154-07-15‏ יהודית שרעבי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 29.8.16), שם נפסק כי "כל אימת שעילת הזכאות מעוגנת באירוע המוצא ביטויו במסמך רשמי, כגון לידה, פטירה, גיל, והמבוטח לא עיכב במודע את הגשת תביעתו", יש להכיר בזכאות לתקופה של 7 שנים החל ממועד הגשת התביעה למוסד, על פי תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק ההתיישנות.

בית הדין דחה את התביעה לקבלת קצבת זקנה רטרואקטיבית העולה על 12 חודשים אחרונים, וציין כי המוסד לביטוח לאומי לא הגיש ערעור על פסק הדין בעניין שערבני, ואולם אין מדובר בהלכה מחייבת.