ראוי שרשות המסים תימנע מפיצול כתבי אישום מע"מ/מס הכנסה   

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

מנהלי חברה או בעלי עסק שנקלעו לקשיים כספיים והפסיקו לדווח ולשלם למע"מ ולמס הכנסה, עוברים עבירות מס במישור הפלילי. אך זכותם היא לפחות להתמודד פעם אחת עם ההליך הפלילי הקשה, הן מול מע"מ והן מול מס הכנסה. לא ראוי כי רשות המסים והמדינה יקשו עוד עליהם על ידי ניהול מספר הליכים פליליים נגדם, בגין אותן נסיבות עצמן.

כך, בעניין חברת פרוסטו (ת"פ 8808-10-15, מדינת ישראל נ' פרוסטו בע"מ ואח', ניתן ביום 23.10.2017), הקל בית המשפט משמעותית בעונשו של מנהל חברה, רק בגלל העובדה כי אותו מנהל הועמד לדין פלילי מספר פעמים, בכתבי אישום נפרדים בעניין מע"מ ובעניין מס הכנסה, בגין אותן נסיבות של אי דיווח ותשלום לרשויות המס עקב קריסתה הכספית של החברה, תוך קבלת הטענה כי עומדת לזכותו של המנהל טענת "הגנה מן הצדק" להקלה משמעותית בעונשו.

החברה ומנהלה, ניכו מס הכנסה בסכום כולל של 110,753₪ (קרן) בין החודשים יוני 2014 ועד נובמבר 2014, וכן סכום כולל של 67,561₪ (קרן) בין החודשים ספטמבר 2013 ועד דצמבר 2013. סך כל הסכומים יחד בחישוב ריאלי, עמד על הסך של כ- 235,000 ₪.

סכומי הכספים האמורים, אשר נוכו מצדדים שלישיים על ידי החברה והמנהל, נותרו בידם, במקום להעבירם לרשות המסים. אי תשלום המס שנוכה לרשות מהווים עבירות לפי הוראות סעיף 219 לפקודה.

מסתבר כי טרם הגשת כתבי האישום בנושא אי העברת ניכויי המס, הוגשו כנגד החברה והמנהל, שני כתבי אישום נוספים בגין עבירות לפי הוראות חוק מס ערך מוסף, המתייחסים לאותה תקופה. בעבירות על פי חוק מע"מ, נקבע גזר הדין למנהל על עונש של 7 חודשי מאסר בפועל. המנהל ריצה עונש זה ושוחרר ממאסרו.

על פי כתבי האישום דנן, המנהל בהיותו מנהל פעיל בחברה, ידע ולא נקט בכל האמצעים הסבירים למניעת העבירות. מנגד, המנהל טען כי העבירות, לא התבצעו בכוונת זדון, אלא על רקע קריסה עסקית, אשר בגללה נקלע המנהל להליכי פשיטת רגל. לפיכך, החברה אינה פעילה יותר והמנהל הפך עובד כשכיר.

בית המשפט קבע, כי עבירות אשר נעברות על רקע קריסה עסקית אינה טענה, שהרי כפי שנפסק לא אחת, העלמת מיסים אינה דרך לגיטימית להתמודדות עם קשיים כלכליים. בהתחשב במדיניות הענישה הנהוגה, קבע בית המשפט את מתחם העונש ההולם בין 7 חודשים ל-14 חודשים של מאסר בפועל.

אולם, בית המשפט לא ראה בעין יפה, את התופעה של הגשת כתבי אישום נפרדים בגין עבירות מס הכנסה ובגין עבירות מע"מ לגבי אותן תקופות. העמדה לדין בנפרד בגין עבירות מס אלה אינה מהווה, מבחינה משפטית, כפל אישום אסור. אולם, בשל זהות הערכים החברתיים הנפגעים בעקבות ביצוע עבירות מס שונות, הגשת כתבי אישום נפרדים יוצרת כפילות מהותית מיותרת.

הגשה נפרדת של כתבי אישום מהווה ריבוי מיותר של הליכים ודיונים משפטיים, המתקיימים לרוב בפני מותב שונה. מכאן, ששיקולי צדק תומכים בהגשה מאוחדת של כתבי אישום בעבירות מס. שכן ראוי כי גזר הדין יינתן במאוחד על ידי בית המשפט אשר לפניו מונחת מלוא התמונה העובדתית, ולצורך בחינת מכלול השיקולים הרלבנטיים לענישה בעבירות המס.

לאור האמור, נקבע כי הגשת כתבי אישום נפרדים מהווה "סתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית", כאמור בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי, ועל כן היא מגבשת לנאשם "הגנה מן הצדק". עוצמת הפגיעה אינה מצדיקה את ביטול כתב האישום, אך היא מצדיקה הקלה משמעותית בענישה (ע"פ 1840/16, אדרי נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 01.02.2017).

לפיכך, למרות שרף הענישה המקובל לעברות אלו, עומד על 7 עד 14 חודשי מאסר בפועל, נגזר על המנהל עונש של 4 חודשי עבודות שירות בלבד. לזכור, כי מדובר בעונש נוסף לחודשי המאסר בפועל שכבר נגזרו עליו לגבי עברות המע"מ.