פקודת יומן עלולה ליצור השתק שיפוטי

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

לפקודת יומן אשר נרשמה בהנהלת החשבונות של החברה, יש כוח ראייתי למהות הפעולה, במיוחד כאשר אין הסבר אחר המניח את הדעת הסותרת אותה. טענה הסותרת את פקודת היומן תידרש לנטל הוכחה גבוה במיוחד וניתן להפעיל לגביה את דוקטרינת ההשתק השיפוטי מלטעון עובדה סותרת, במידה ויתגלע מחלוקת והמקרה יובא בערעור בפני בית המשפט, אם לא יינתן ההסבר המניח את הדעת לסתירה.

סוגיה זו נדונה בבית המשפט העליון, בעניין שרגאי (ע"א 3561/13, מאיר שרגאי נ' פקיד שומה תל אביב 1, ניתן ביום 23.10.2017), אשר שימש יחד עם רעייתו כבעלי מניות יחידים בחברה.

בין החברה לבין בנק הפועלים, אשר נתן ליווי פיננסי לחלק מהפרויקטים אשר בנתה החברה, נתגלעו חילוקי דעות. לאחר משא ומתן, נחתם הסכם בין החברה לבין הבנק, במסגרתו הסכים הבנק לממש חלק מנכסי החברה, לצורך החזר חלק מחובותיה אליו ולמחוק את יתרת החובות (בסכום של כ-20,000,000 ₪).

שרגאי טען, כי מתוך הסכום שעליו מחל הבנק לחברה, יש לראות בסכום של 4,000,000 ₪ כפיצוי אישי עבורו, בגין נזק פיזי ופגיעה במוניטין ובשמו הטוב, אשר נגרמו כתוצאה מהסכסוך שנתגלע בין החברה לבין הבנק. על כן, לעמדתו סכום זה משקף הכנסה אישית שלו הפטורה ממס.

כמו כן, שרגאי טען כי, בשנת 2000 השליטה על מקורותיה הכספיים של החברה, לרבות חשבונות הבנק, הייתה בידי בנק לאומי ובנק הפועלים, באופן שלא התאפשר לו למשוך כספים בסכום כה גדול מהחברה, ובאופן שבו לחברה לא היה כסף לתת גם לו רצתה.

לאור האמור, שרגאי סבר כי פקודת היומן אשר נרשמה בספרי החשבונות של החברה שלו, לפיה חויב הבנק בסכום של 4,000,000 ₪, ובמקביל הוא זוכה בסכום זהה – הינה פעולה חשבונאית שגויה, ומשכך דינה להתבטל.

הגרסה העובדתית לה טען שרגאי תחילה, היא כי פקודת היומן מבטאת פיצוי אישי, אשר קיבל מהבנק. ואולם, בהמשך ההליך (בבית המשפט המחוזי ובעליון), שרגאי בחר לזנוח גרסתו, והעלה טענה עובדתית חדשה וסותרת, לפיה פקודת היומן שגויה, משום שמעולם לא התקבלה בידו הכנסה בסכום האמור מהבנק או מהחברה, שכן הוא איבד שליטה על החברה ועל מקורותיה הכספיים.

בית המשפט התייחס לדוקטרינת ההשתק השיפוטי, אשר לפיה בעל דין אשר טען טענה משפטית או עובדתית מושתק מלטעון - בהליך אחר או בגדרי אותו הליך – טענה הסותרת טענה זו. דוקטרינה זו נגזרת מעקרון תום הלב.

יש משמעות לטענות העולות בהליכי השומה וההשגה. כאשר נטען בפני פקיד השומה – המשמש כערכאה שיפוטית לעניין קביעת השומה – כי פקודת היומן משקפת פיצוי אישי שקיבל מהבנק, בגין פגיעה גופנית אשר נגרמה לו, הרי יש לכך משמעות ראייתית מהותית.

רק בשלב חקירתו הראשית בבית המשפט המחוזי, שינה שרגאי את גרסתו וטען, כי פקודת היומן בטעות יסודה, שכן הוא לא קיבל מעולם סכום כלשהו, מהבנק או מהחברה.

בית המשפט קבע, כי הטענה העובדתית החדשה אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם הטענה המקורית. בית המשפט הדגיש, כי שרגאי לא נתן הסבר המניח את הדעת לשינוי הגרסאות העובדתיות.

לאור האמור, בית המשפט הגיע למסקנה כי פקודת היומן, אשר הצמיחה לשרגאי הכנסה מידי החברה בסכום של 4,000,000 ₪ – עומדת בעינה, מאחר ולא מצא טעם ראוי להורות על ביטולה.

כמו כן, שרגאי טען בפני בית המשפט המחוזי, כי מאחר שמוטל עליו מס על בסיס מזומן, הרי שיש למסות אותו, בגין ההכנסה במועד פירעון החוב בפועל.

בית המשפט העליון, צידד בהחלטת בית המשפט המחוזי אשר דחה הטענה דנן וקבע, כי בהינתן העובדה לפיה שרגאי הינו בעל מניות יחיד בחברה, ובעל השליטה המלאה בחברה, הרי שבהעדר "נסיבות מיוחדות" זיכוי חשבונו בספרי החברה "כמוה כתשלום מזומנים" לידיו. מאחר ומרגע שההכנסה עומדת לזכותו, היא ניתנת לפירעון באופן מידי, ויש לראותה כהכנסה אשר צמחה כבר במועד בו היא עמדה לזכות הנישום.

מדובר בפסק דין נוסף, בו מודגש כי לטענות המועלות במהלך הליכי השומה בפני פקיד השומה, יש משמעות חשובה ומהותית אשר קשה יהיה לסתור אותן בהליכים משפטיים מאוחר יותר. כך שלמייצגים יש תפקיד חשוב ומהותי בבירור כל העובדות והעלאת כל הטענות הנוגעות לענייני השומה, במהלך הליכי השומה בכתב ובפירוט מגובה במסמכים הרלבנטיים.