היבטי מע"מ בגין פרסום ושיווק לתושב חוץ  

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

מתן שירות בישראל לתושב חוץ אינו חייב במע"מ, אם השירות אינו ניתן בפועל גם לתושב ישראל. כך שיווק ופרסום בישראל לתושב החוץ חייב בשיעור מע"מ אפס, אלא אם השיווק כולל גם פעולות שיווקיות הניתנות גם ללקוחות תושב החוץ בישראל.

אבחנה זו לגבי החבות במע"מ על הפעולות השיווקיות הנעשות בישראל, נדונה בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין חברת בי.זד (ע"מ 20129-05-15 בי.זד. יזמות ופיתוח עסקי בע"מ נ' רשות המיסים – מנהל מע"מ רמלה, ניתן ביום 30.7.2017), באשר לחברה פרטית שהתאגדה בישראל, המספקת במסגרת עיסוקיה, שירותי הפניית לקוחות פוטנציאליים להתקשרות עם בנק גיאורגי, שהוא מוסד בנקאי תושב-חוץ.

החברה טענה, כי כלל השירותים אותם סיפקה לבנק הגיאורגי סופקו אך ורק לו, ואין כל תושב ישראל המקבל שירות מהחברה. החברה אינה מנהלת משא ומתן כלשהו על תנאי ההשקעה, אינה מספקת להם מידע מהותי אודות גיאורגיה או הבנק, אלא מידע כללי בלבד.

מנהל מע"מ טען מנגד, כי היקף השירותים שמעניקה החברה ללקוחות הפוטנציאלים בישראל, פעילותה האקטיבית והיוזמה ביחס אליהם, חורגים מסיוע "טפל" או "נלווה", ויש בהם ערך עצמאי ממשי עבור הלקוחות הישראליים, לפיכך החברה אינה זכאית לשלם מע"מ בשיעור אפס בגין התקבולים המשולמים לה על ידי הבנק.

בית המשפט קבע כי בהוראות סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ, נקבעה הטבה של מע"מ בשיעור אפס החל על עסקה שמהותה מתן שירות לתושב חוץ, אשר לה סייג, לפיו כאשר מדובר במתן השירות בפועל, נוסף על תושב החוץ גם לתושב ישראל בישראל, לא יחול מע"מ בשיעור אפס.

בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי אין החברה זכאית למס בשיעור אפס על יסוד סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ. בית המשפט קבע כי תפקיד נציגי החברה הוא לדאוג לכך שרק לקוחות "מתאימים" יגיעו לבנק. סינון מעין זה, משרת אף את האינטרסים של הלקוחות הפוטנציאליים, החוסכים זמן ומשאבים מיותרים.

זאת בשונה ממפרסם "רגיל", שתפקידו חשיפת מושא הפרסום לציבור הרלוונטי באמצעים שאינם ישירים כגון חלוקת פליירים, הצבת שלט חוצות, סרטון פרסומת וכדומה.

במקרה דנן נקבע כי החברה מעניקה ללקוחות הפוטנציאליים של הבנק שיווק בעל ממד אישי קונקרטי וכי החברה לא הוכיחה את טענתה כי השירות שניתן על ידה לבנק הגיאורגי לא היה בו משום מתן שירות לתושב ישראל.

בית המשפט קבע כי אין החברה זכאית למס בשיעור אפס גם על יסוד סעיף 30(א)(7) לחוק מע"מ. בית המשפט מתייחס לעמדה הפסיקתית (ע"מ 1506/08, א.גמיש שירותי כ"א בע"מ נ' מע"מ אשדוד, ניתן ביום 2.8.2010), לפיה כשחל על עוסק הסייג בסעיף 30(א)(5) לחוק, ונמצא כי השירותים ניתנו גם לתושבי ישראל בישראל, אין להחיל את סעיף 30(א)(7) הקובע כי יחול מס בשיעור אפס על מתן שירות בחו"ל בידי עוסק שמקום עיסוקו העיקרי הוא בישראל. במקרה דנן, נקבע כי החברה לא הוכיחה כי הלקוחות קיבלו ממנה שירות מחוץ לישראל.

בכך ערך בית המשפט את האבחנה שבין מתן שירותי שיווק ופרסום בלבד לתושב חוץ שאינם חייבים במע"מ, לבין פעילות שיווקית אקטיבית המשלבת גם שירות ללקוח בישראל – החייבת במע"מ. אבחנה כזו חייבים לערוך לגבי כל שירות הניתן בישראל לתושב חוץ, כדי לזהות האם על מתן השירות יחול שיעור מע"מ אפס, אם לאו.