פיצוי ששולם לעובד שכיר - כרווח הון

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

תמורה שהתקבלה בעד ויתור על זכות התביעה של עובד שכיר כנגד מעסיקו, בגין הפרת הסכם להקמת חברה, תסווג כהכנסה הונית לפי חלק ה' לפקודה ותהיה חייבת במס רווחי הון בלבד. כך פסק ביהמ"ש בעניין אמיר באן (ע"מ 23751-10-12, אמיר באן נגד פקיד שומה ת"א 3, ניתן ביום 14.2.2017).

בשנים הרלוונטיות לערעור, באן היה שכיר בחברה,   ופיתח עבורה, טכנולוגיה בשם "סטרטוספרה" לגביה נרשם פטנט על שם החברה בה הוא עבד כשכיר.  

לקראת שנת 2003 כאשר נוכח באן שהחברה אינה מעוניינת להשקיע משאבים נוספים בפיתוח הטכנולוגיה, הוא הודיע על התפטרותו מהחברה והציע לחברה שהמשך פיתוח הטכנולוגיה ייעשה במתכונת של חברה חדשה אליה תועבר הבעלות בפטנט ובתמורה לכך תקבל החברה 1/3 ממניות החברה החדשה, בעוד יתרת המניות תחולק בינו לבין פרופ' ליצין שליווה את פיתוח טכנולוגיית הסטרטוספרה.

לאחר כריתת ההסכם המשיך באן לפעול לפיתוח טכנולוגיית הסטרטוספרה והקמת Data Factory תוך שהוא ממשיך לעבוד כשכיר בחברה בחצי משרה לתקופת ביניים.

לטענת באן, משהחלה התעניינות של חברת טושיבה בטכנולוגיית הסטרטוספרה, התנערה החברה מההסכם להקמת Data Factory , ולכן הגיש לבית הדין לעבודה, תביעה נגד החברה לאכיפת ההסכם להקמת Data Factory והקצאת המניות כמוסכם.

ביום 3.1.2008 נכרת בין באן לחברה בה עבד כשכיר, הסכם פשרה לפיו התחייבה החברה לשלם לבאן סך של 1,500,000$ כאשר 150,000$ מהם ישולמו על חשבון ייעוץ בתמורה להסכמת באן לדחיית התביעה. סכום זהה בסך של 1,500,000$ שולם כפיצוי לפרופ' ליצין, מתוכו קיבל באן 600,000$ כדמי טיפול בתביעה.

בין לבין פיתח באן תוכנת מחשב למשחק שחמט ובשנת 2008 זכה בפרס של 45,000$ בתחרות ראווה לתוכנות מחשב שהתקיימה ברוסיה במקביל לתחרות השחמט.

בשנת המס 2008 דיווח באן לפקיד השומה על קבלת הפיצוי מכוח הסכם הפשרה, תוך שהוא מסווג את ההכנסה האמורה כהכנסה הונית ממנה קיזז הפסדי הון בסך של 5,700,000 ₪ שהיו לו באותה שנה. כן דיווח על זכייתו בפרס בסך של 45,000$ כהכנסה לפי סעיף 2א לפקודה אשר בהתאם להוראות סעיף 124ב לפקודה באותה עת, חייבת במס בשיעור 25%.

באשר לפיצוי בסך של 1,350,000$ - הכלל בדיני מיסים הוא שפיצוי שמתקבל במסגרת הליכים משפטיים או במסגרת הליכים אחרים, דינו כדין החסר אותו הוא בא למלא (ע"א 171/67, פקיד שומה למפעלים גדולים נגד הוצאת ספרים ש.ל. גורדון בע"מ).

לטענת פקיד השומה, בתקופה הרלוונטית עבד באן כשכיר אצל החברה, ועל כן, יש לסווג את התקבולים שקיבל מהחברה כהכנסה פירותית על רקע יחסי עובד מעביד. בתמיכה פירט פקיד השומה את התפתחות הפסיקה בעניין פרשנות סעיף 2(2) לפקודה (ראו ע"א 2640/11 פקיד שומה נ' חיים ניסים, ע"א 5083/13 פקיד שומה כפ"ס נ' יוסף ברנע ואח'). פקיד השומה אף הסכים כי יתכנו מקרים יוצאי דופן וחריגים בהם משלם המעביד לעובדו תשלום שמקורו בזיקה נפרדת ביניהם המנותקת מיחסי עובד מעביד. מצבים אלו אפשריים, רק בהתקיים מערכת קשרים אלטרנטיבית בין המעביד לעובד. אך בענייננו ראה פקיד השומה את הפיצוי כחלק ממערכת היחסים של עובד מעביד שהייתה בין הצדדים ולכן כהכנסת עבודה בידי באן.

אולם, בית המשפט דחה את עמדת פקיד השומה. הסכם פשרה, במיוחד בין אנשי עסקים וחברות עסקיות, מגלם הערכה של סיכונים והסיכויים של הצדדים בהליך המשפטי במסגרתו ננקט הליך גישור. משכך ומשהחברה הסכימה לשלם סכום של כ- 3 מיליון דולר (לבאן ופרופ' ליצין) על מנת שבאן יסכים לדחיית התביעה אשר הסעד הנתבע בה היה אכיפת ההסכם להקמת Data Factory והקצאת 40% מהמניות לבאן, נראה כי היה בסיס ממשי לגרסת באן ביחס להסכם שנכרת בינו לבין החברה להקמת Data Factory .

הנסיבות מביאות למסקנה כי במועד בו נכרת הסכם הפשרה בין באן לבין החברה, הייתה ביניהם מערכת יחסים אלטרנטיבית "בכובעם" כצדדים לחוזה יזמות והקמת חברה ו/או כבעלי מניות עתידיים ב- Data Factory שלא הוקמה ו/או כשותפים. התשלום ששילמה החברה לבאן נועד לסיים את הסכסוך ביניהם. במקרה זה יש לראות התמורה שקיבל באן בעד ויתור על זכות תביעה נגד החברה כהכנסה הונית.

התקבול בסך 600,000$ - בסעיף 2 להסכם עם באן, התחייב פרופ' ליצין להעביר לבאן 600,000$ מתוך 1,500,000$ שקיבל. מכאן, שבין באן לבין פרופ' ליצין נערכה עסקה לפיה העביר פרופ' ליצין לבאן 600,000$ בתמורה ליוזמה ולהשקעה של באן בהליכים המשפטיים נגד החברה. מדובר בפעולה אחת בעלת אופי מסחרי שיש לראותה כעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי, הבאה בגדרו של סעיף 2(1) לפקודה.

באשר לפרס בסך של 45,000$ - בעמ"ה 609/68, ברוך משולם נגד פקיד שומה ת"א 1, דן ביהמ"ש בהכנסה שהייתה לאדריכל מפרסים שקיבל בתחרות מקצועית בה תכנן מרכז עסקים ובנין בית ספר. יש באמור בפסק הדין כדי ללמוד על ענייננו. מהאמור בתצהירו של באן נראה כי העיסוק בפיתוח תכנת בשחמט היה כרוך בהשקעת זמן וכסף מצד באן. לכך יש להוסיף כי באן עוסק בפיתוח תכנות. כמו כן באן קיבל תמלוגים מחברה גרמנית על השימוש בתכנת השחמט. דהיינו מדובר בתכנה שפיתח אשר יש בה כדי להניב לו הכנסות באופן שוטף מתמלוגים ותחרויות. נראה כי פיתוח תכנת השחמט, שיווקה והשתתפותו של באן בתחרויות מחשב מהווה עסק או משלח יד על ידו.

ביהמ"ש לא מצא לנכון ללמוד מהאמור בע"מ 20691-04-14 דן טרוק נגד פקיד שומה תל אביב 3 על ענייננו, משום ששם ביקש טרוק לראות בחביבו כרוכב אופנועים בתחרויות כמשלח יד ובית המשפט מצא כי לתחביב האמור אין תוחלת כלכלית ועל כן אין לראות בו משלח יד. בענייננו, עוסק באן בתחום מומחיותו ותוכנת השחמט הכניסה לו תמלוגים ופרסים.

סופו של דבר, הערעור התקבל בעיקרו ונקבע כי:

סך של 1,350,000 $ שקיבל באן מכוח הסכם הפשרה עם החברה – מהווה רווח הון לפי חלק ה' לפקודה.

סך של 600,000 $ שקיבל באן מכוח ההסכם עם פרופ' ליצין – מהווה הכנסה לפי סעיף 2 (1) לפקודה.

סך של 45,000 $ שקיבל באן בתחרות – מהווה הכנסה לפי סעיף 2 (1) לפקודה.