לך תוכיח שהשריפה נבעה מפעולת איבה

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

בקיץ האחרון חווינו שריפות רבות שכילו בתים ועסקים רבים, אך הישועה הצפויה לקבלת פיצוי ממס רכוש, לא תגיע כנראה. שכן, מסתבר כי אפילו אישורי משטרת ישראל וחטיבה מרחבית אינם מהווים אסמכתא מתאימה כדי לשכנע את אנשי מס רכוש כי מדובר בהצתה הנובעת מפעולת איבה לאומנית.

רק תעודה מאת שר הביטחון או מאת מי שהוא מינה לכך, בהתאם לתקנה 6 לתקנות מס  רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזקי מלחמה ונזק עקיף), תשל"ג – 1973, תהווה ראיה לכך שמדובר בנזק מלחמה ואיבה, או הוכחה חד-משמעית שמדובר בפעולת איבה.

כך פסק בית המשפט בעניין יצהר אגודה שיתופית (ע"מ 42663-10-16 יצהר אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ נגד מנהל מס רכוש וקרן פיצויים, ניתן ביום 30.1.2017).

יצהר ביקשה פיצוי ממס רכוש בגין נזקים שנגרמו לאגודה עקב שריפה שהייתה בישוב בשנת 2007, בטענה כי מדובר בהצתה.

אלא, שמנהל מס רכוש וקרן הפיצויים דחה את התביעה לפיצוי, וגם וועדת הערר שדנה בערר שהגישה יצהר קבעה כי מניתוח כלל העדויות שהוצגו בפניה, עולה כי ישנן שתי אפשרויות לגרימת נזקי האגודה. האחת, היא שריפת זבל או גזם אשר יצאה מכלל שליטה והשנייה היא שמדובר בהצתה מכוונת מסיבות לאומניות.

הוועדה קבעה כי ניתוח העדויות שהובאו לפניה, מוביל למסקנה כי לא פחות סביר שמדובר בשריפה שיצאה מכלל שליטה ולא בהצתה מכוונת על רקע לאומני. עוד נקבע בהחלטה, כי יש לתת משקל לכך שאירעו הצתות קודמות על ידי פלסטינים באותו אזור, אולם ניתן משקל גם לעובדה כי ההצתה החלה מאזור הכפר הסמוך שמרוחק מרחק ניכר מהישוב – כ-500 מטר בקו אווירי.

לדעת הוועדה בהחלטתה, גם אם לא ניתן לשלול אפשרות זו של הצתה מכוונת, הרי שניתוח העדויות והראיות אינו מוביל למסקנה כי ניתן לקבוע על פי מאזן ההסתברויות, כי זה מה שאירע בעניין שלפנינו.

על בסיס העובדות שנקבעו, ומידת האמון שנתנה הוועדה לדברי העדים, הסיקה הוועדה מסקנה כי לא עלה בידי יצהר לשכנע, על פי מאזן ההסתברויות, כי מדובר בהצתה מכוונת על רקע לאומני. 

יצהר ערערה על החלטת ועדת הערר לבית המשפט המחוזי, בבקשה לבחון מחדש את הראיות שהוצגו בפני הוועדה, לרבות הערכת המהימנות של הוועדה לדברי העדים השונים שהופיעו בפניה.

אך בית המשפט דחה את הערעור. שכן, ניתן לערער על החלטת ועדת ערר מס רכוש רק בשאלה משפטית, ולא לגבי הממצאים העובדתיים. בית המשפט המחוזי הוסיף כי במקרים בהם המבצעים אינם נתפסים ואינם מובאים לדין, הרי קביעת הוועדה, על בסיס העדויות שהובאו בפניה, כי המרחק הרב של מקום ההצתה מן היישוב יצהר, ביחד עם עדות הגשש, כי השריפה נבעה משריפת מזבלה שנמצאת באזור, מעידים כי לא הוכח שמדובר בהצתה מכוונת על רקע לאומני. זו קביעה עובדתית, עליה אין מקום לערער בפני בית המשפט.

בעניין נטל הראיה, קובעת תקנה 6 לתקנות מס רכוש, כי תעודה מאת שר הביטחון, או מי שהוא מינה לכך, המעידה שנכס פלוני ניזוק בנזק מלחמה, תשמש ראיה לכאורה לדבר. לטענת יצהר, הוועדה התעלמה מאישורי משטרת ישראל והחטיבה המרחבית האחראיים על האזור, המהווים ראיה לכאורה לכך שמדובר ב"נזק מלחמה", והנטל להוכחת המסקנה ההפוכה הועבר למנהל מס רכוש וקרן פיצויים, שלא עלה בידו להרימו.

אך בית המשפט קבע כי הן דוח המשטרה והן דוח החטיבה המרחבית אינם מהווים תעודה מאת שר הביטחון או מאת מי שמונה לכך, המעידה שהנכסים שניזוקו בשריפה ניזוקו ב"נזק מלחמה".

רק בעניין אחד הסכים בית המשפט שיצהר צודקת, והוא האופן הלקוי של התנהלות הוועדה, אשר שמיעת הראיות בפניה הסתיימה רק לאחר שבע שנים תמימות !

כל שנשאר לנו להגיד, הוא כי כל הטוען לשריפה שנבעה מפעולת איבה, צריך כנראה לשכור שירותי חוקר שריפות מעולה וגם עורך דין מומחה לעניין. אולי אלו יועילו במצב די אבוד זה מלכתחילה.