שיעור מע"מ אפס בגין שירות לתושב חוץ שיש בו
נגיעה לתושב ישראל

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

הכלל הוא כי מתן שירות לתושב חוץ, מזכה את העוסק בשיעור מע"מ אפס על התקבולים שיקבל מתושב החוץ, אלא אם יש נהנה שהוא גם תושב ישראל מהשירות. למעט, כאשר ההנאה של תושב ישראל היא מועטה. אם השירות שניתן לתושב ישראל הוא שירות זניח, אגבי, לא משמעותי וכיוצא באלו, לא יהיה בו כדי למנוע את הטבת המס לעוסק המעניק את שירותיו לתושב החוץ וזאת כדי לא לפגוע בתכלית ההטבה שהיא עידוד שירותי יצוא מישראל.

כך חזר וקבע בית המשפט בעניין טיביסי אינווסט (ע"מ 28788-11-15 טיביסי אינווסט גאורגיה בע"מ נגד מנהל מע"מ, ניתן ביום 29.1.2017), לגבי חברה המספקת שירותים של איתור וגיוס לקוחות בישראל עבור בנק בגאורגיה בניסיון לשכנעם לפתוח חשבון בבנק.

החברה דיווחה על העמלות שקיבלה מהבנק כעסקה החייבת במס ערך מוסף בשיעור אפס.

מנהל מע"מ בדעה כי עסקאותיה של החברה חייבות במס בשיעור מלא.

סעיף 30(א)(5) לחוק קובע הטבה של שיעור מס אפס בעסקה למתן שירות לתושב חוץ. הסעיף קובע סייג למתן ההטבה "כאשר נושא ההסכם הוא מתן השרות בפועל, נוסף על תושב החוץ, גם לתושב ישראל בישראל".

סייג זה נקבע בעקבות פסק הדין בעניין קסוטו. לאחר תיקון מס' 23 לחוק, די בכך שניתן שירות לתושב ישראל בישראל, בנוסף לשירות הניתן לתושב החוץ, כדי לשלול את מתן ההטבה. אין עוד צורך להידרש לקביעה מיהו מקבל השירות העיקרי ומיהו מקבל השירות המשני.

עם זאת, קובע בית המשפט כי אין באמור לעיל, כדי לקבוע שכל שירות הניתן לתושב ישראל, יהא אשר יהא, יש בו כדי לסייג את ההטבה. ברי לכל, כי אם השירות שניתן לתושב ישראל הוא שירות זניח, אגבי, לא משמעותי וכיו"ב, לא יהיה בו כדי למנוע את הטבת המס לעוסק המעניק את שירותיו לתושב החוץ וזאת כדי לא לפגוע בתכלית ההטבה שהיא עידוד שירותי יצוא מישראל.

החברה טענה, כי היא חתומה על הסכם שירותים מול הבנק ואין בינה לבין הלקוחות הפוטנציאלים תושבי ישראל כל הסכם למתן שירותים. אולם, עיון בנוסחו של הסכם ההתקשרות מלמד שמטרת ההתקשרות בין החברה לבנק הייתה לתת שירות לתושבי ישראל בישראל, כדי לשכנעם לפתוח חשבון בבנק בגאורגיה. משמע, "נושא ההסכם" הוא מתן השירות בפועל לתושבי ישראל בישראל.

בעניין אמריקה ישראל נקבע כבר כי לא כל מפגש בין עוסק ישראלי, הפועל בשליחותו של תושב חוץ, לבין תושבי ישראל בישראל יגרום להחלת הסייג שבסעיף 30(א)(5) לחוק. לדוגמא, כאשר העוסק הישראלי מכנס לקוחות בישראל למפגש שכל מטרתו קידום מכירות של מוצר או שירות של תושב החוץ - "הלקוח הפוטנציאלי הוא מושא לשכנוע ולמאמצי מכירה ואין לומר לגביו כי הוא מקבל שירות בשל כך".

אם כל פעולות העוסק בישראל היו מסתכמות בעריכת כנסים ומפגשי התעניינות, כנראה שלא היה בכך כדי לשלול ממנו את ההטבה. גם הצגת מצגת אודות פעילות הבנק באותם כנסים, אף אם תורגמה על ידי החברה מהשפה הגאורגית לשפה העברית, לא היה בה לשנות במיוחד שכן פעילות כזו אינה מגיעה כדי "מתן שירות" ללקוח אינדיבידואלי והיא במהותה קידום מכירות מרכולתו של תושב החוץ בישראל.

אולם לאחר עיון בחומר הראיות, מצא בית המשפט כי החברה התחייבה כלפי הבנק לבצע פעולות ממשיות של "שכנוע" ו"סיוע". החברה הייתה כתובת למתן מענה לשאלות הלקוחות ולהסברים טרם ההחלטה על פתיחת חשבון הבנק. זהו תפקידה העיקרי של החברה ולשם כך שכר הבנק את שרותיה. לכן, יש לראות את החברה כנותנת "שירות" ללקוחות בישראל ושירות זה אינו זניח כי אם מהותי והוא עיקר תפקידה.

לו תפקידה של החברה היה מתמצה באיתור לקוחות ובבדיקתם למניעת פיקציות, יתכן והיה צדק בטענתה. אך מסתבר כי השירותים שנתנה החברה, כוללים גם הגעה ללקוח עצמו, על מנת להחתימו על הטפסים, וכן מתן מענה על שאלות טרם החתימה הסופית. מענה זה כולל גם משלוח שאלות לגאורגיה וכמובן שליחת טפסי החתימה ומעקב אחר הגעתם ליעדם.

העובדה שהחברה לא מקבלת תמורה ישירה מהלקוחות הישראלים אינה מוכיחה שהיא לא נותנת להם שירותים.

בנוסף, מנהל מע"מ הוציא לחברה שומת מס תשומות בגין אירוח של 66 אורחים במסעדת "מסה" בתל-אביב וזאת בניגוד לקבוע בתקנה 16 לתקנות מע"מ.

תקנה 16 לתקנות מע"מ קובעת "לא יהא ניתן לניכוי מס תשומות בשל הוצאות אירוח, פרט לניכוי מס תשומות על הוצאות לאירוח אדם מחוץ לארץ". החברה לא הוכיחה שהאירוח במסעדת "מסה" היה של אורחים מחו"ל. הערעור נדחה.