העברת מניות גם בנאמנות סמויה לנהנה אינה אירוע מס

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

החזקת נכס כגון מניות על ידי אחד, עבור אחר, מהווה נאמנות, אף אם אין כל מסמך בכתב המעיד על הנאמנות. העובדה שהנכס לא נרשם על שם הנהנה, אינה שוללת בהכרח את הנאמנות. על כן, מקום בו משתמע כי מניות מוחזקות בנאמנות עבור נהנה, העברתן לידי הנהנה אינה אירוע מס.

כך קבע ביהמ"ש בעניין לרנר (ע"מ 25689-02-13 לרנר נגד פקיד שומה תל אביב 3, ניתן ביום 8.12.2016). בעלי המניות ביקשו לממש את אחזקתם במניות ליברמור ולשם כך פנו לרשות המיסים בבקשה לפיה העברת המניות מהחברות סידמור ורוקמור לידי היחידים לא תחויב במס במועד מכירת המניות על ידי בעלי המניות.

בסופו של משא ומתן נוסח הסכם שומה בהסכמה, לפיו העברת המניות מרוקמור וסידמור לידי בעלי המניות, תיחשב כמכירה לפי סעיף 88 לפקודת מס הכנסה, אולם חישוב התמורה ותשלום המס יידחו ליום מכירת המניות על ידי כל אחד מבעלי המניות או עד ליום 30.11.2010, המוקדם מהם.

ביום 8.1.2007 נחתמו הסכמי שומה עם שניים מבעלי המניות. עוד בטרם נחתמו הסכמי שומה עם יתר בעלי המניות הוציא פקיד השומה, מכתב לפיו הסכמי השומה האמורים, בטלים.

מאוחר יותר במהלך השנים 2007 ו- 2008 הועברו המניות שהוחזקו בחברות לידי בעלי המניות. אלא, שפקיד השומה קבע כי העברת המניות היא "דיבידנד בעין" וחייבת במס.

לטענת לרנר, החברות סידמור ורוקמור החזיקו במניות בנאמנות לטובתו ולחילופין שימשו כ"צינור" שכל תכליתן החזקת המניות, ועל כן, העברת המניות לידיו אינה בגדר אירוע מס.  

סעיף 1 לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979 קובע: "נאמנות היא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת".

סעיף 2 לחוק הנאמנות, קובע: "נאמנות נוצרת על פי חוק, על פי חוזה עם נאמן או על פי כתב הקדש".

בעניין וואלס (ע"א 3829/91 אבינועם וואלס נ' נחמה גת ואח') , דן בית המשפט במוסד הנאמנות וקבע כי מקום שהנסיבות מלמדות על כוונת הצדדים להתקשר בחוזה נאמנות ניתן לקבוע שמדובר בנאמנות משתמעת גם בהעדר חוזה בכתב. לכך יש להוסיף כי העובדה שהנכס לא נרשם על שם הנהנה, אינה שוללת את הנאמנות.

מהראיות שהוצגו עולה כי החברות החזיקו בנאמנות את מניותיו של לרנר.

בין לרנר לבין חברת החיתום נכרת הסכם לפיו התחייב לרנר כי בתקופה שבין כריתת ההסכם ליום 10.6.2007 לא ימכור את מניותיו אלא באמצעות חברת החיתום. חוזה זה שנכרת בין חברת החיתום לבין לרנר מלמד כי מהותית היה ברור כי לרנר הוא הנהנה בנאמנות ובעל המניות, ולא החברות  רוקמור וסידמור או עו"ד ג'ורי אשר שימשו כנאמנים לפעול במניות על פי הוראות לרנר.

מסתבר כי הצדדים גם התנהגו ביחס לקבלת סכומי כסף מהחברות, לתת הוראות לבנק בו התנהלו חשבונות רוקמור וסידמור לחלק ולהעביר את אותו הסכום לבעלי המניות על פי שיעור החזקתם במניות. כמו כן, נמסר לכל אחד מבעלי המניות אישור ביחס לסכום שהועבר אליו.

בכל אלה יש כדי ללמד שמדובר בהסדר נאמנות לפיו החברות ו/או העו"ד שלהם, שימשו כנאמנים המחזיקים במניות עבור בעלי המניות ואילו בעלי המניות ובהם לרנר היו הנהנים.

גם העובדה שבניסיון להגיע להסדר עם רשויות המס היו מעורבים בעלי מניות ששימשו בתפקידים כלכליים בכירים, אין כדי לשלול את המסקנה שמדובר בנאמנות. אפשר שהיו לאותם בעלי מניות שיקולים משלהם לפעול כפי שפעלו ואפשר שפעלו כפי שפעלו מטעמי זהירות. לכך יש להוסיף, כי ההסדר אליו ביקשו בעלי המניות להגיע לפיו יחויבו במס רק בעת מכירת המניות, שקול לנפקות טענת הנאמנות.

בהתחשב בנסיבות העניין ובכך שהדיון בתיק כלל 17 ישיבות בהם 12 דיוני הוכחות ישלם פקיד השומה ללרנר הוצאות משפט ושכ"ט בסך 275,000 ₪.

מניסיון משרדנו, פעמים רבות מחזיקים נאמנים בנכסי מקרקעין או בנכסים אחרים כגון במניות עבור נהנים, גם בלי שקיימים הסכמי נאמנות כתובים לעניין. כפי שעולה מפסיקת בתי המשפט, הרי הנאמנות תוכר כאשר הנסיבות מראות כי היא הייתה קיימת בזמן אמת, ולפיכך העברות כספים או העברות הנכסים עצמם מהנאמנים לנהנים אינם אירוע מס נוסף.