משיכות כספים של בעל שליטה מחברה שבשליטתו

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

משיכות חוזרות ונשנות של בעל שליטה מחברה בשליטתו, בפרט בחברה שבה בעלים בודד או ספורים, לפרקי זמן ארוכים, תהווה הכנסה החייבת במס. כך פסק ביהמ"ש בעניין ליברמן (ע"מ 44903-01-15 ליברמן ואח' נגד פקיד שומה נתניה, ניתן ביום 8.11.2016).

ליברמן הינו בעל המניות היחיד והדירקטור בחברת סופר הארי בע"מ אשר הוקמה בשנת 2008 וניהלה חנות סופרמרקט עד אשר בחודש פברואר 2010 מכרה את פעילותה לחברת יינות ביתן. ליברמן היה עובד החברה, עובר למכירה, ולאחר מכן מנהל הסופרמרקט מטעם חברת יינות ביתן.

בדו"ח החברה לשנת המס 2010 נרשמה תחת סעיף "חייבים שונים" משיכת בעלי מניות בסך של 2,682,001 ₪. בדוח לשנת 2011 נרשם תחת אותו סעיף סכום של 2,596,006 ₪. בדו"ח אף צוין כי החברה הפסיקה את פעילותה העסקית בחודש מרץ 2010 והחלה בחיסול מלאי וציוד של החנות.

לטענת פקיד השומה יש לראות במשיכות אלה הכנסה חייבת ממשכורת, לפי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה. לחילופין, יש לחייב את הסכום הרשום בספרי החברה כיתרת עודפים בסך של 1,694,506 ₪ כהכנסת דיבידנד לפי סעיף 2(4) לפקודה, ואת ההפרש בין סכום זה לסך של 2,596,006 לראות כהכנסה לפי סעיף 2(2) לפקודה.

ליברמן לא העלה כל טענה במישור אפשרות החיוב במס בגין משיכות בעלים. כל טענתו הייתה כי המשיכה לא הייתה, ואם הייתה - לא שלו היא הייתה של אביו המנוח שהלך לעולמו בשנת 2013. לטענתו, רישומו כבעל מניות וכדירקטור נעשה רק בשל רצונו לסייע לאביו לברוח מנושיו, כאשר בפועל החברה הייתה של אביו והוא עשה בה כרצונו.

התנהלותו של ליברמן בכל הקשור לזימונו של רואה החשבון תמוה ביותר. אם אכן נכונה היא טענתו כי מדובר בדוחות "שקריים ומזויפים", וכי רואה החשבון היה שותף למעשה הזיוף באשרו את חתימת ליברמן, ניתן היה לצפות כי ליברמן יבקש לזמנו לעדות.

על פניו נהג רואה החשבון כדת וכדין כאשר רשם כמשיכת בעלים סכומים שנמשכו מחשבון החברה ולא נודע למי שולמו ולמה שימשו.

ליברמן הוא אדם בוגר, שעבד בחברה בעת שהפעילה את חנות הסופרמרקט, ובהמשך לכך, לאחר שנמכרה פעילותה, אף שימש כמנהל הסניף מטעם הרוכשת. מאדם כזה יש לצפות כי ידע שרישומו כבעל מניות מטיל עליו חובות, לרבות כלפי רשויות המס.

בעמ"ה 1077/06 אמבולנס חנוך ואח' נ' פקיד שומה (20.11.13) נאמר בהקשר זה כך:

"משיכות של בעל שליטה מחברה בשליטתו, בפרט בחברה שבה בעלים בודד או ספורים, לפרקי זמן ארוכים, תהווה הכנסה חבה במס. זאת כמובן אגב בחינת משיכות שכר שביצע הבעלים וששולם בגינן מס ונסיבות בעלות טעם מיוחד המצדיקות נטילת הלוואה מן החברה במקום מהבנק... משיכות חוזרות ונשנות מטעם החברה יטו להיחשב במשיכות שכר. שימוש תדיר בקופת החברה לשם רכישות פרטיות או משיכות חוזרות ונשנות שאינן מושבות בתוך פרק זמן קצר (בהתאם לנסיבות) אינן אלא משיכות שכר..."

ואילו בע"א 4254/13 שמואל לוי נ' פקיד שומה (22.2.15) נאמר כך:

"... "הלוואה" לצמיתות הניתנת לאדם על-ידי חברה בשל היותו בעל מניות באותה חברה, מן הדין לראות בה ריווח-שבפירות (אם לפי סעיף 2(4) לפקודה כדיבידנד, אם לפי סעיף 2(7).."

יש לציין כי בית המשפט העליון אף הדגיש כי תוצאת המס האמורה תחול גם כאשר מדובר ב"חלוקה אסורה" לפי דיני החברות. ליברמן לא טען בעניין זה דבר.

סוף דבר נקבע, כי המשיכה עד לגובה יתרת העודפים מהווה הכנסה מדיבידנדים לפי סעיף 2(4) לפקודה בשנת המס שבערעור. על יתרת המשיכה יחולו הוראות סעיף 3(ט)(1)(א) לפקודה.

מידע והרחבה בעניין חבות במס בגין משיכות בעלים וקביעות פסיקת בתי המשפט לעניין זה, ראו בפרק 13 לספר הוצאות מוכרות במס מהדורת 2016, העוסק ב"הוצאות ותשלומים לבעלי שליטה בתאגידים". לפרטים נוספים – הקש כאן.