הכנסות מניהול בית בושת

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

הכנסות לא חוקיות מניהול בית בושת בהחלט חייבות במס, אך האם ניתן לקזז מהן הוצאות רלבנטיות בהיעדר חשבוניות מס על ההוצאות ? שכן, בניהול בית בושת יש לא רק הכנסות, אלא גם הוצאות, אך ספרי חשבונות ואסמכתאות אין.

מנהלת בית הבושת טענה כי היא רק הייתה "פקידה" שניהלה את בית הבושת, עבור סרסור אחר שהיה הבעלים הממשי של בית הבושת, ולכן, אינה חייבת בשומת המס שהוצאה לה, כך בעניין מנצור (ע"מ 55212-05-12 מנצור נגד מנהל מע"מ ת"א, ניתן ביום 13.9.2016).

מדובר בבית בושת שהתנהל ברחוב המסגר בתל אביב. מנהל מע"מ טען כי מנצור הייתה בעלת בית הבושת. בהתאם לכך, ייחס לה את מחזור העסקים המשוער של המקום באותה תקופה וחייב אותה במס עסקאות על סכום ההכנסות. בנוסף ובהעדר אסמכתאות מספיקות, סירב להתיר קיזוז מס תשומות כנגד החיוב במס עסקאות, דהיינו המס שהוטל על פי השומה, הוא על מלוא המחזור המשוער.

ראשית, מנצור טענה כי העסק כלל לא היה שלה, אלא של גבר המכונה עדי. היא סייעה לעדי בתפעול העסק אך עשתה זאת בתמורה לסכומים פעוטים שהוא נתן לה מעת לעת, אולם ככלל הכנסות העסק היו שלו, ואף הגיעו לידיו, ולא היו שלה .

שנית, כטיעון חלופי, מנצור חלקה על תחשיב מחזור העסקים אשר ערך מנהל מע"מ.

שלישית, מנצור גרסה, כי מכל מקום יש להטיל מס רק על הערך המוסף שהופק בעסק, דהיינו רק על ההפרש בין מחזור העסקאות לבין ההוצאות השונות שהיו כרוכות בניהול העסק.

נוסיף, כי לא נוהלו פנקסי חשבונות בעסק, לא נפתח כל תיק מס בקשר אליו, וההכנסות שנתקבלו במסגרתו לא דווחו. מנהל מע"מ, רשם את מנצור כ"עוסק מורשה" מיוזמתו ועל בסיס הראיות שהיו בפניו לגבי מהות העסק וזהות מפעילתו.

סכום מס העסקאות הנדרש ממנצור (במונחי קרן) הוא 141,312 ש"ח. בית המשפט מצא כי ראיות רבות מצביעות, לכאורה, על כך שהיא אכן הייתה בעלת העסק שהתנהל במקום. קודם כל, היא עצמה אמרה כך בהזדמנויות שונות, לרבות בחקירתה במשטרה. הסכם שכירות הנכס בו התקיים העסק בתקופת החיוב נחתם על ידה והיא רשומה בו כשוכרת. שורה של נשים שעבדו במקום במועדים שונים מסרו בחקירותיהן כי להבנתן מנצור הייתה בעלת העסק.

על פי גרסת בבית המשפט של המיסים, מנצור נמנעה בעבר מלהזכיר את קיומו של עדי, ונמנעה מלהכחיש את בעלותה בעסק, מתוך פחד שיארע לה רע אם תספר לאיש.

והנה, עדותה של מנצור באולם בית המשפט השאירה רושם של אמינות. אחר שקילת הדברים בית המשפט החליט לקבל את דבריה של מנצור כי מאחורי העסק עמד גם גבר והיא מתוך פחד נמנעה לספר על קיומו עד שהבינה כיצד הימנעות זאת עלולה לפגוע בה בתחום הכספי.

בית המשפט גם קיבל את טענתה כי הפדיון היומי הסתכם ככל הנראה בשבעת אלפים שקלים או יותר.

אך היו גם הוצאות של שירותי כביסה, שמירה ופרסום. היה צורך לדאוג לניקיון המקום ולגיוס נשים חדשות.

שקלול מכלול הנסיבות הביא את ביהמ"ש לקבוע כי בהעדר כל ראייה חיצונית אמינה לחלוקה בין עדי לבין מנצור, יש לייחס לה שליש מן ההכנסות. לשיטתו זהו גמול סביר עבור שירותי התפעול שהיא סיפקה.

בית המשפט קבע כי אין מקום לשלול באופן גורף ניכוי מס תשומות בשל האופי הבלתי חוקי של הפעילות העסקית, כל עוד טיבן של ההוצאות עצמן איננו בלתי חוקי. כשם שהערך המוסף הנובע מן העסק ראוי למיסוי, אין מניעה עקרונית להביא בחשבון, במסגרת חישוב המס, תשומות שהוצאו לצורכי העסק, וזאת בתנאי שדרישות החוק בדבר התרת ניכוי מס תשומות מתקיימות והתשומה עצמה איננה נגועה באי חוקיות.

בנסיבות מתאימות קביעת מס על פי סעיף 76 לחוק או שומה לפי מיטב השפיטה על פי סעיף 77 לחוק תביא בחשבון תשומות אף אם אלו לא גובו בחשבוניות מס כדין.

אך בנסיבות מקרה זה, קבע בית המשפט כי אין מקום לצעוד צעד נוסף לקראת מנצור ולהתיר ניכוי מס תשומות אלא על סמך חשבוניות מס שהוצאו כדין. באשר לאותן תשומות שכלל אינן מתועדות אין לדעת אם השירותים והמוצרים אכן התקבלו מידי עוסקים אשר הוציאו חשבוניות מס כדין, ולפיכך לא יותר בניכוי סכום מס תשומות משוער לגביהן.

בית המשפט התיר את ניכוי מס התשומות הכלול בחשבוניות שאכן קיימות בידי מנצור. ביהמ"ש השאיר בצריך עיון את הסוגיה העקרונית של קשרי הגומלין בין סעיף 40 לבין סעיף 77(א) לחוק, כאשר נערכת שומה לתקופה שקדמה למועד רישום העוסק.

נזכיר כי כבר קיימת פסיקה קודמת, לפיה חייב מנהל מע"מ להתיר קיזוז מס תשומות לפי אומדן, גם בהיעדר חשבוניות מס כדין, בעת שהוא עורך אומדן של מס עסקאות בשומה לפי מיטב השפיטה.