קיום דיון בדלתיים סגורות אל מול עקרון "פומביות הדיון"

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

העובדה כי הליך המס התנהל בדלתיים סגורות לפני הערכאה הדיונית מכוח סעיף 154(ג) לפקודת מס הכנסה, אינה גוזרת בהכרח מסקנה כי אין לפרסם את פסק הדין מכוח סעיף 70(א) לחוק בתי המשפט. על ביהמ"ש להפעיל שיקול דעת, ולבחון האם התכלית שלשמה נסגרו הדלתיים עודנה קיימת כך שהפרסום יעמוד בסתירה למטרת סגירת הדלתיים והאם עלולים להתגלות סודות מסחריים באופן שיפגע בנישום.

הכלל הוא שיש לפרסם פסקי דין במלואם, בעוד שהטלת מגבלות על הפרסום שמורה למקרים חריגים בלבד. בכך מוגשם עקרון פומביות הדיון, שהוא עקרון חוקתי בעל "מעמד-על" בראי החקיקה והפסיקה.

כך פסק בית המשפט העליון בעניין יהל (רע"א 382/16 ורדה רות יהל נגד פקיד שומה תל-אביב 4, ניתן ביום 13.7.2016), בבקשה שעניינה עתירת המבקשים להשמטת שמותיהם מפסק דין שניתן בהליך מס שהתנהל בעניינם.

בהליך מס שהתנהל בדלתיים סגורות מסרו המבקשים, הנישומים, פרטים אודות חייהם ופעילותם העסקית. המדובר, לטענתם, בעשרות רבות של פרטי מידע בדבר השקעותיהם הפיננסיות, נכסיהם, הכנסותיהם ואופי פעילותם. טרם סיום ההליך, פנו המבקשים לבית המשפט בבקשה כי יושמטו מפסק הדין שמותיהם ופרטים המזהים אותם. המבקשים ביססו את בקשתם על שתי טענות חלופיות: האחת, כי פרסום הפרטים אינו עולה בקנה אחד עם כך שההליך התקיים בדלתיים סגורות, והשנייה, כי פרסום הפרטים עלול להוביל לפגיעה חריפה בפרטיותם ובביטחונם.

בקשת המבקשים להשמטת שמות ופרטים מזהים נוספים מפסק הדין, מבוססת על סעיפי המשנה של סעיף 70 לחוק בתי המשפט, העוסקים באיסור פרסום. המישור המשפטי הנכון לבחינת בקשה זו הוא המישור העוסק בהגבלת פומביות הדיון, ולא המישור העוסק בחיסיון במסגרת הליכי גילוי.

לגישת בית המשפט, יש לתת משקל מועט להוראות חוק ולקביעות שיפוטיות העוסקות בסודיות ובחסיונות בדיני המס (ראו, למשל: סעיף 231 לפקודת מס הכנסה).

היחס בין הוראת סעיף 154(ג) לפקודה לבין הוראת סעיף 70(א) לחוק בתי המשפט נדון זה מכבר בפסיקה. על-פי ההלכה שנקבעה בע"א 2800/97 ליפסון נ' גהל, העובדה כי הליך המס התנהל בדלתיים סגורות לפני הערכאה הדיונית מכוח סעיף 154(ג) לפקודה, אינה גוזרת בהכרח מסקנה כי אין לפרסם את פסק הדין מכוח סעיף 70(א) לחוק בתי המשפט.

בענייננו, בית המשפט לא סבר כי פרסום פסק הדין במלואו יפגע פגיעה חמורה בזכות המבקשים לפרטיות. אופי המידע הוא כלכלי. פרטי המידע שאותם חשפו המבקשים עוסקים בנכסיהם ובהכנסותיהם, ובדרך שבה הם מנהלים את פעילותם. אמנם, חשיפת פרטים אודות מצבו הכלכלי וענייניו הכספיים של אדם, עלולה לפגוע בזכותו לפרטיות, ואין לשלול מראש גם מקרים שבהם פגיעה מסוג זה תהא פגיעה חמורה. ואולם, בנסיבות המקרה הנוכחי לא ניתן לומר שחשיפת מידע זה תוביל לפגיעה חמורה במבקשים. מסקנה זו מתחייבת גם משום כך שלקבלת עמדת המבקשים עלולות להיות השלכות רוחב, כאשר לא מובן מה מבדיל את עניינם של המבקשים מעניינים הנדונים יום-יום בהליכים אזרחיים, אשר גם בהם חושפים בעלי הדין נתונים כספיים על עסקאות שביצעו או הכנסות שהפיקו.

הוראת סעיף 154(ג) לפקודת מס הכנסה, בדבר סגירת הדלתיים בהליך בבית המשפט המחוזי נועדה לשרת את האינטרס הציבורי לגביית מס אמת, ולא לשם הגנת הפרטיות של הנישום. על כן, בשילובה של הוראה זו עם הוראת סעיף 70(א) לחוק בתי המשפט, אין מקום לפירוש "המעדיף את פרטיותו של נישום מס הכנסה על-פני פרטיותו של כל מתדיין אחר".

אך יש צידוק לאסור פרסום על סודות מסחריים שמסר נישום בהליך הערעור שהתקיים בדלתיים סגורות, העוגן החוקי לכך אינו בהוראת סעיף 154(ג) לפקודה, אלא בהוראת סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט "לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות".