חשיבות הגדרת תשלום בהסכם פשרה לעניין החיוב במע"מ

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

הגדרת מהות הפעולה או הזכות בגינה משולם סכום פשרה לפי הסכם פשרה, היא משמעותית מאד לעניין החיוב במע"מ. שכן, על פי הדין, סכום פשרה המתקבל בגין מכר או ויתור על זכות - חייב במע"מ, בעוד שסכום פשרה המתקבל כפיצוי בגין עסקה שלא יצאה אל הפועל – פטור ממע"מ. הדברים נכונים גם לעניין החבות במס הכנסה או מיסים אחרים על הסדרי פשרה הנחתמים בין צדדים. חשוב, כי צדדים להסכמי פשרה כמו גם מיצגיהם - יהיו מודעים לכך. מודעות זו, עלולה או עשויה לשנות את התייחסות הצדדים לפשרה המתעדת לבוא.

בעניין י.א.נ.י יועצים (ע"א 5495/14 י.א.נ.י יועצים בע"מ נגד מנהל מע"מ ת"א (ניתן ביום 15.2.2016) דן בית המשפט העליון בשאלת חבותה של י.א.נ.י  בתשלום מע"מ בגין כספים שקיבלה בעקבות הסכם פשרה בינה לבין חברת "מנוף חברה לניהול קרנות פנסיה בע"מ".

בית המשפט בחן את ההסכמים שנערכו בין הצדדים ואת הסוגיות שהיו במחלוקת בין הצדדים,  והגיע למסקנה כי תכלית התשלום עליו הוסכם בחתימת הסכם הפשרה שנחתם לבסוף בין הצדדים, לא הייתה פיצוי על שירותים שנמנעו מי.א.נ.י לתת למנוף, אלא תשלום בעבור הזכות אשר הייתה בידי י.א.נ.י - לקבלת אחוז אחד מתגמולי הפנסיות של מנוף.

נמצא כי בהסכם משנת 2002, ניתנה הזכות לי.א.נ.י לקבל 1% מהפרמיות, בלא תלות בהיקף השירותים שתספק לידידים ומנוף וכי י.א.נ.י הייתה נכונה מעיקרה למלא אחר התחייבויותיה, והיו אלה ידידים ומנוף שנמנעו מקבלת שירותיה.

למנוף ניתן רק חלק קטן מן השירותים, והמערכת אותה התחייבה י.א.נ.י להקים לא הוקמה. במצב זה, בו לא הסתייע מתן השירותים על ידי י.א.נ.י, היא מימשה את חלקה בהסכם. כך למרות שהיקף השירותים שסופקו על ידה צומצם, היא תמשיך ותקבל את אחוז הפרמיות למשך כל תקופה ההסכם, קרי, למשך תקופה של 20 שנה עם אופציה לחמש שנים נוספות.

במילים אחרות, י.א.נ.י לא קיבלה "מתנה" או פיצוי. בהסכם משנת 2002 י.א.נ.י קיבלה זכות חוזית, ומנגד, התחייבה להעניק את שירותיה. ואולם, ככל שהצד השני להסכם הוא שמנע את אספקת השירות לו התחייבה, או שהשירות התייתר מסיבה כזו או אחרת, נותרה בעינה הזכות החוזית כהתחייבות של מנוף אל י.א.נ.י.

בסופו של יום, קבע בית המשפט כי י.א.נ.י מכרה למעשה את הזכות שניתנה לה בהסכם 2002. מכירת הזכות וויתור עליה – נעשתה בכריתת הסכם הפשרה.

הסכם הפשרה הוא העסקה אשר עמדה על הפרק בנוגע למע"מ, ועל כן המועד לחיוב במס נגזר ממנו. מועד "מסירת הטובין" הוא מועד מסירת הזכות שמכרה י.א.נ.י, דהיינו: מועד חתימתו של הסכם הפשרה, והוא מגבש גם את המסקנה כי מדובר ב-"עסקה" כמשמעותה בסעיף 1 לחוק מס ערך מוסף, מונח הכולל מכירת "נכס", שעניינו "טובין או מקרקעין". טובין כוללים "זכות, טובת הנאה, ונכסים בלתי מוחשיים אחרים" (ראו ע"א 118/86 רוזין).

כשם שאין לצאת מהנחת "צדקה מתמדת" של הנישום או העוסק, שתשוקתו לשלם מטבעה נמוכה – אין לצאת מהנחת "צדקה מתמדת" של הרשות, שיעדה ושליחותה לגבות מסים. רעיון "מס האמת" ההוגן הוא עמוד הענן ועמוד האש, ובמקרה דנא נעה המטוטלת לעבר הצדקת החיוב.

חשוב לזכור, כי הסיכון לחבויות המס נוצר בכל כריתת הסכם וחוזה, ובכלל זה גם בכריתת הסכם פשרה בין צדדים, הן לגבי מע"מ והן לגבי מס הכנסה או מיסוי מקרקעין לפי העניין. לכן, כדאי למדוד ולבחון את סיכוני חבויות המס או את הסיכוי לפטור ממס מראש, בטרם חתימת ההסכמים.