איזון משאבים במקרים של בעלות על חברות הזנק
("סטארט אפ")

אורי וולף, כלכלן

במסגרתו של תהליך גירושין בין בני זוג, קיימים מקרים רבים בהם הנכסים אשר צברו בני הזוג כוללים חברה או עסק המצויים בבעלותם של אחד או שני בני הזוג. לפי חוק יחסי ממון, עסק או חברה מעין אלו המהווים נכס "בר חלוקה", נדרשים לחלוקה בין בני הזוג, בין בעין ובין, עפ"י רוב, לפי ערכם.

סוגיה מיוחדת מתעוררת כאשר אחד מבני הזוג או אף שניהם הינם בעלים (ואף מייסדים) בחלק של חברת הזנק. חלוקת המניות בעין בין בני הזוג במקרה זה הינה פתרון אפשרי. אולם, עפ"י רוב, בעל המניות בחברה מעין זו אינו מעוניין לחלוק את הבעלות עם הצד השני, וגם הצד השני אינו מעוניין להיות בעלים בחברה שאינו מכיר ואיננה לחלוטין בתחומי עיסוקו, לרבות כל הכרוך בעצם החזקה והבעלות על מניות בחברה. לפיכך נדרשת חלוקה שונה המתבססת על ערכן של המניות.

אולם, על אף שקיים בד"כ ערך לנתח הבעלות בחברה זו (למשל - עפ"י השווי בסיבוב גיוס ההון האחרון שנערך), הרי שלרוב, במקרים של חברות סטארט אפ המצויות בשלבי חייהן הראשונים, נתח זה אינו ניתן עדיין למימוש בשלב בו החברה מצויה, שלב שבו היא נזקקת עדיין להזרמות הון נוספות על מנת להגיע לבשלות ולמניותיה אין עדיין שווי סחיר.

יתרה מכך: לא רק שבלתי אפשרי להפוך את הבעלות בשלב זה למזומנים, הבעיה באיזון ערכו של נכס מעין זה נעוצה בסיכון הנלווה אליו: להחזקה בחברת הזנק מתלווה ממד סיכון ניכר המגדיל בצורה משמעותית את חוסר הוודאות ביחס לערכה: החברה עלולה להתברר בתוך תקופה לא ארוכה ככישלון מוחלט וכחסרת שווי כלכלי, ולחלופין – ערכה עשוי לעלות בצורה ניכרת.

קיימים מקרים בהם אין הסכמה בין הצדדים, למשל, על סכום פיצוי מוחלט כל שהוא בגין נכס זה (אשר נקבע ללא נוסחה או מודל), והצדדים מוכנים להיות קשורים בניהם למספר שנים נוספות על מנת ליהנות מחלוקה צודקת וכלכלית יותר של הנכס. במקרה זה ועל מנת לאזן נכונה בין הצדדים, יש להכיר במספר מאפיינים כלכליים של הנכס לצורך איזון משאבים הוגן:

1. הערכים הכלכליים מהם יכול בעל המניות ליהנות ואשר בהם הוא אמור להתחלק עם הצד השני, צפויים בד"כ להתממש רק בעתיד רחוק יותר, בעיקר באמצעות מכירת המניות וביצוע " EXIT ". ערכים כלכליים נוספים מהם הוא יכול ליהנות אולי גם לפני כן עשויים לכלול תשלומי דיווידנד.
2. תרומתו של הצד בעל המניות להצלחת החברה ולמימוש הערכים הכלכליים הללו נמשכת בד"כ גם תקופה (ולעיתים לא מבוטלת) מעבר ל"מועד הקרע" ועד למימוש המיוחל, כאשר ערך חלקו של בן הזוג השני לעומת זאת מקובע למעשה ל"מועד הקרע" והוא אינו זכאי לתוספת הערך הנצמחת לנכס לאחר מועד זה.

לאור הנ"ל, מודל של איזון נכון בנכס מעין זה עשוי להתבסס על נוסחה אפשרית (אשר אף יושמה על ידי) כדלקמן:

1. נקבעת תקופה של מספר שנים (ארבע-חמש שנים למשל), במסגרתה נהנה הצד השני במקרה של מימוש המניות לשיעורים המתחילים מ- 50% באם המימוש מתרחש בשנה הראשונה לאחר מועד הקרע ולשיעורים הולכים ופוחתים ככל שעובר הזמן ללא מימוש, עד לשיעור מוסכם, למשל – 20% (כלומר, אם המימוש מתקיים, למשל, לאחר חמש שנים ממועד הקרע יהא זכאי הצד השני ל- 20% מערכן הממומש של המניות במקום 50% לפי החוק). מעבר לתקופה זו ניתן לקבוע כי הצד השני יהא זכאי לשיעור מוסכם אחר אשר נותר קבוע (למשל –10%-20%) וזאת למשך מספר שנים נוספות אשר לאחריהן מופסקת זכאותו.
2. במהלך כל התקופה, יהא הצד השני זכאי במקביל לשיעורים זהים בחלקו במקרה של חלוקת דיווידנדים.

המגרעת בשיטה זו הינה כמובן המשך הקשר בין הצדדים בכל הקשור להתחלקות בערכו של נכס מעין זה ואולי גם הצורך במינוי גורם מפקח מתאים. היתרון – חלוקה צודקת והוגנת יותר של נכס בעל ממד סיכון חריג בהליך איזון המשאבים הכלכלי.

אורי וולף, הערכת שווי חברות ועסקים בהליכי גירושין 03-6114290 [email protected]