מיסוי רבנים, מוהלים, חזנים ונותני שירותי דת אחרים

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

ביום 19.1.2016 פירסמה רשות המיסים את חוזר מס הכנסה 1/2016, אשר עניינו במיסוי תקבולים בידי נותני שירותי דת שונים כגון: רבנים, מקובלים, מוהלים, חזנים, בדצ"ים ונותני שירות דת אחרים (להלן: "נותני שירותי דת"), בתמורה לשירותי הדת הניתנים על ידם לרבות עריכת חופות, בריתות, תפילות, הילולות, תיקונים, מתן ברכות, מתן ייעוץ בנושאים שונים, חלוקה או מכירה של קמיעות, מים קדושים, תשמישי קדושה שונים ושירותי כשרות (להלן: "שירותי דת").

בחוזר נקבע, כי כאשר שירותי הדת ניתנים באמצעות עמותות או חברות לתועלת הציבור שהוכרו על ידי רשות המיסים כ- "מוסד ציבורי", והנכסים וההכנסות של המוסד הציבורי משמשים להשגת המטרה הציבורית בלבד, יהיו ההכנסות פטורות ממס מכוח סעיף 9(2) לפקודה.

לעומת זאת, מקום בו פעילותם של המקובלים ונותני שירותי דת אחרים נעשית שלא באמצעות מוסד ציבורי, והתקבולים מועברים ישירות לידי נותן שירותי הדת, או לידי גוף אחר שאינו בגדר הגדרת מוסד ציבורי, הם יהיו חייבים במס.

החבות בידי נותן שירותי הדת שאינו בגדר מוסד ציבורי

מקום בו ניתן שירות דת ישירות על ידי נותן שירותי דת, תיחשב התמורה בשל השירות כהכנסה מעסק או ממשלח יד החייבת במס בהתאם לסעיף 2(1) לפקודה. כתמורה ייחשבו גם מתנות או טובות הנאה הניתנות בשווה כסף, או במימון הוצאות של נותן שירותי הדת והמקורבים אליו.

רשות המיסים קובעת כי די בכך שהתקבול ניתן בתמורה לשירות כדי לחייבו במס, ואין הכרח כי נותן השירות ידרוש או יבקש את התשלום.

לצורך העניין, ככל שיש נוהג לשלם לנותן שירות הדת בתמורה לשירות שניתן על ידו, ו/או ציפייה של נותן שירות הדת לקבל תקבולים/מתנות בגין השירות שנתן, הרי מדובר בהכנסה החייבת במס בידיו.

רק אם התקבול ניתן בתור מחווה של הבעת תודה במישור הרגשי, כנדיבות לב גרידא, הוא ייחשב כמתנה טהורה הפטורה ממס. אך לא כאשר יש נוהג לשלם עבור קבלת שירות הדת באופן המקובל. כגון: שירות של מתן ברכות, עצות, עריכת טקסים דתיים וכדומה שיש נוהג לשלם עבורם.

בעמ"ה 50/90 ויזרע יצחק נ' פקיד שומה ירושלים , נקבע כי מוסד ציבורי העונה על תנאי סעיף 9(2) לפקודה, ואשר פועל כגוף פילנתרופי, ולא כעסק מסחרי, יהא פטור ממס על כספים המתקבלים אצלו בגין השירותים הניתנים על ידו במסגרת המטרות הציבוריות שלו. בית המשפט קבע כי החבות במס תקבע בהתאם לכוונה ולפי המבנה המשפטי, הכלכלי והתקציבי של אותו גוף. כך למשל, נקבע באותו עניין, כי אוניברסיטה שהיא גוף ציבורי הממלא אחר תנאי סעיף 9(2) לפקודה, תהא פטורה ממס על כספים שתגבה מתלמידיה ומתרומות וממענקים שתקבל, אך תהא חייבת במס על הכנסות מחנויות השייכות לה והמתנהלות על ידי גוף שבשליטתה.

המבחנים לבחינת קיום פעילות עסקית, יחולו גם על בדיקת הפעילות של נותן שירות הדת, כדי לזהות האם הוא מנהל עסק שמטרתו הפקת תקבולים ולכן חייב במס בגין הכנסותיו.

היבטי מע"מ

גורמים המעניקים שירותי דת לאחרים, כאשר לשירותים הניתנים יש אופי עסקי והם ניתנים במהלך עסק, (ידע ובקיאות, תדירות, קיומו של מנגנון וכו'), מחויבים להירשם במע"מ כעוסק ועסקאותיהם יהיו חייבות במע"מ ככל נותן שירות אחר.

כמו כן, מכירה של טובין כגון: מים קדושים, קמיעות, סגולות וכו', היא עסקה לפי חוק מע"מ וחייבת במס עסקאות.

כל הסכומים המתקבלים בידי העוסקים האמורים כנותני שירותים או תמורת נכס יהיו חייבים במע"מ:

1. סכומים המתקבלים אצל נותן שירותי הדת מלקוחות שקיבלו שירותים או רכשו טובין יהיו חייבים במע"מ היות והם תמורה בגין עסקה.
2. סכומים שלא התקבלו תמורת שירות או נכס, אך התקבלו כתרומה או סיוע אחר יהיו חייבים במע"מ לפי סעיף 12(א) לחוק מע"מ.
3. פעילות שאיננה עולה לכדי עסק לא תחייב ברישום ותמורה שתתקבל בגינה לא תחויב במע"מ.
   
   

פעילות כמלכ"ר

ככל שפעילות של נותן שירותי הדת נעשית במסגרת מלכ"ר והיא איננה בעלת מאפיינים עסקיים, המלכ"ר יחויב במס שכר בגין פעילות זו.

נכסים אשר ישמשו לצרכי נותן שירותי דת ו/או עובד אחר בעמותה שהיא מלכ"ר כאמור ו/או אדם אחר הקשור לעמותה ו/או בני משפחותיהם, יחשבו כשכר ששולם על ידי העמותה והיא תחויב במס שכר בגין שווי שימוש בנכסים אלו בהתאם למחיר השוק.

כאשר הכנסתו של נותן שירותי דת הינה מעסק או משלח יד, יחולו על נותן  שירותי הדת, החובות כדלהלן:

1. ניהול פנקסים.
2. חובת הגשת דו"חות לפקיד השומה ולממונה מע"מ.
3. במסגרת בחינת הדו"ח של נותן שירותי הדת והליך השומה, רשאי פקיד השומה, בהתאם לסעיף 135 לפקודה, לדרוש מנותן שירותי הדת ומצדדים שלישיים מידע על חשבונות הבנק ועל נכסים בארץ ובחו"ל של נותן שירותי הדת, ומידע על נסיעות לחו"ל של נותן שירותי הדת ובני משפחתו. כמו כן, רשאי פקיד השומה לדרוש הצהרות הון מנותן שירותי הדת.