מיסים ועסקים בע"מ. רמי אריה, עורך דין ורואה חשבון. דורון טיקוצקי קנטור גוטמן נס עמית גרוס ושות
true

מדורים מקצועיים

מס הכנסה

מיסוי מוניטין ורווחי הון

שווי העסקה כולל את הדיבידנד שחולק לבעלי המניות

רמי אריה, עו"ד ורו"ח  |  11.01.2016

שווי העסקה כולל גם את הדיבידנד שחולק לבעלי המניות

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

במכירת מניות, קובעים את שווי העסקה לפי שווי החברה הנמכרת. אלא, ששווי זה חייב לשקף את ערך החברה ממש, ולא ערך סתמי שנועד אך ליצור חיסכון מס לבעלי המניות המוכרים, על ידי הגדרת חלק מהתמורה כחלוקת דיבידנדים, במקום כתמורה עבור מכר המניות.

כך נקבע בעניין אירג' (ע"מ 36427-10-12 אירג' סעדטמנד נגד פקיד שומה רחובות, ניתן ביום 16.12.2015). הסוגיה שבמחלוקת עסקה בתקבול אשר שולם למערערים כדיבידנד, אשר מקורו ברווחי שיערוך. לעמדת פקיד השומה, התקבול האמור מהווה חלק מהתמורה עבור המניות שנמכרו ואינו דיבידנד. לטענת המערערים, מדובר בדיבידנד שחולק לבעלי המניות, ואין כל קשר בין חלוקת הדיבידנד לבין מכירת מניות החברה.

פקיד השומה טען, כי מכלול הפעולות שנקטו המערערים והחברה בחודשים נובמבר-דצמבר 2007 מלמד כי התקבול, אשר התקבל בידי בעלי המניות כדיבידנד ערב מכירת המניות על-ידם, מהווה חלק מהתמורה עבור מכירת מניות החברה. 

מהראיות שעמדו בפני בית המשפט עולה שעסקת המכר הייתה עסקת נטו. דהיינו, אופי העסקה היה כזה שהקונה הוא שנשא בכל המיסים וההיטלים לרבות המיסים שיוטלו, אם יוטלו, במסגרת התיק הנדון. לפיכך, כמי שמשלמת את המס, הקונה היא שהתוותה את מסלול העסקה, לרבות את חלוקת הדיבידנד, למרות שזה חולק לפני חתימת העסקה.

ביהמ"ש קבע כי לא ייתכן שהמוכרים מכרו נכס שהמקרקעין שלו שווים על פי הערכת שמאי כ-19.5 מיליון ₪, בסכום של שני מיליון ₪ בלבד. הם לא הצליחו להסביר מדוע התמורה הנקובה בהסכם, משקפת תמורה ראויה עבור המניות, למרות הפער בין תמורה זו ובין שווי השוק של הנכס בהתאם להערכת השמאי, המסקנה המתבקשת הינה כי תשלום הדיבידנד מהווה חלק מהתמורה בגין מכירת מניות החברה.

במקרה דנן לא הוכח כל טעם מסחרי מדוע בוצעה העסקה למכירת מניות החברה, כפי שבוצעה. הטעם היחיד שהוצג הינו החיסכון במס. שכן, אלמלא חלוקת הדיבידנד, אשר חייב בשיעור מס של 25%, התמורה בגין המכירה הייתה מתפצלת באופן ליניארי, כך שרווח ההון אשר נוצר למערערים משנת 1976, מועד רכישת מניות החברה, ועד שנת 2003 היה ממוסה בשיעור מס שולי החל על המערערים, ואילו רווח ההון, אשר נוצר משנת 2003 ועד שנת 2007, מועד עסקת מכר המניות, היה ממוסה בשיעור מס מוגבל של 25%.

אלא שגם פקיד השומה לא יצא נקי מביהמ"ש. על פקיד השומה, כמי שמנהל את הדיון השומתי יש חובה לדאוג לתיעוד מלא ומהימן של הדיונים. הדיונים וטענות המייצגים בהם, חייבים לבוא לידי ביטוי בפרוטוקולים המתעדים את דיוני השומה או בדרישות שבכתב שהופנו למייצגים. כך לא נעשה.

סוף דבר נקבע, כי על המערערים חלה חובה לשלם בגין התמורה שהשתלמה להם באופן ישיר בגין מכירת המניות, לרבות התמורה שהשתלמה להם כדיבידנד, מס רווח הון בהתאם לשיעורי המס הקבועים בסעיף 91(ב1) לפקודה.

 

 

‹ חזרה