רכב יוקרתי לא מעיד בהכרח על רמת חיים גבוהה להצהרת ההון

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

לא מזמן העלנו את ההשגות הרבות שלנו מהשימוש בלוחות הוצאות המחייה לצורך השוואת הון, והנה עולה שגם בית המשפט רואה בשימוש בלוחות המחייה לצורך קביעת גידול בהון של נישומים, כיוצר קושי רב במקרים רבים. זאת בשל השימוש בממוצעים כוללניים המתאימים למשפחות עירוניות מסוימות בלבד. בהחלט לא לכל משפחה שאינה על קו הממוצע.

בעניין אזברגה בע"מ 38177-09-12 אזברגה נ' פקיד שומה רמלה, ניתן ביום 7.12.2015), קובע בית המשפט כי פקיד השומה יכול לבסס שומת הפרשי הון על נתונים מטבלאות המחייה המתפרסמים על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אך הוא אינו יכול לעצום עיניו באשר לרמת חיים של הנישום הספציפי, או אי התאמה של קבוצת אוכלוסין מסוימת לטבלאות.

על פקיד השומה החובה לנמק שומתו בנימוקים כבדי משקל המבוססים על מידע ספציפי ולא להסתפק בנתונים סטטיסטיים, היפים לחתך רחב של אוכלוסייה.

בעניין אזברגה טען פקיד השומה כי בין שתי הצהרות ההון נמצא גידול הון בלתי מוסבר בסך של 484,710 ₪. עיקר המחלוקת בין הצדדים נגעה להפרשי ההון הנובעים מההלוואה בגובה של 350,000 ₪ בה פקיד השומה לא הכיר, ובהוצאות המחיה אותן ייחס פקיד השומה לאזברגה.

אמנם, הלכה פסוקה היא, שכאשר מדובר בשומות הפרשי הון, הנטל מוטל על המערער. (ע"א 9541/04 שריפיאן נגד פ"ש ת"א 3, ניתן ביום 29.6.2008). אולם, פקיד השומה התעלם מטענותיו של אזברגה ביחס לרמת חייו, ועשה שימוש בלוחות מחיה 3-4, בעוד שאזברגה טען שרמת חייו נמוכה ביותר ולכן יש לעשות שימוש בלוחות מחיה 5-6.

פסק הדין אשר משקף את גישת בית המשפט העליון באשר לטבלאות המחיה הוא ע"א 2/81, יהושע שפירא נ' פקיד השומה חיפה, לפיו, פקיד השומה יכול לבסס שומה על נתונים מלוחות המחייה שיראו מה הייתה רמת החיים והוצאות המחייה של הנישום. יחד עם זאת, מדובר בטבלאות מחייה שמבוססות על אומדן ונתונים סטטיסטיים ועל כן פקיד השומה לא יכול לעצום עיניו באשר לרמת חיים ספציפית של הנישום, או אי התאמה של קבוצת אוכלוסין מסוימת לאותן טבלאות.

התבססות סתמית על טבלאות המחייה שמפרסמת הנציבות לא תמיד מהווה ראיה לרמת חייו של הנישום הספציפי באופן שניתן יהיה לגזור מהן גידול הון. בעניין דראושה מוחמד נאמר כי התחשיבים בדבר הוצאות מחיה עליהם מתבסס פקיד השומה מתייחסות למשפחות עירוניות. אין בלוחות המחייה כל נתונים בדבר הוצאות מחיה, של משפחות בדוויות כפריות (ע.מ.ה. 64/85, דראושה מוחמד נ' פקיד שומה עכו).

בית המשפט שוכנע כי אכן רמת החיים של אזברגה היא רמת חיים נמוכה מהמקובל בחברה עירונית. המדובר במשפחה בדואית, המתגוררת אמנם בעיר ולא בכפר, אך ניתן לאפיין את רמת חייה כרמת חיים נמוכה מרמת החיים הממוצעת של משפחה עירונית אחרת יהודית או אף ערבית.

פקיד השומה לא הבהיר מדוע בחר לקבוע שרמת חייו של אזברגה מתאימה ללוחות המחייה 4-3 ולא ללוחות המחייה 5-6, שהם קרובים יותר לרמת המחייה שלו. במיוחד, כאשר ניתן להתרשם כי אורח חייו של אזברגה הוא פשוט ובסיסי וראוי היה אפוא לסווג את רמת מחייתו על פי טבלאות מחיה 5-6. 

ההצבעה של פקיד השומה על הרכב היקר של אזברגה, כאלמנט שיש בו להטות את הכף לחובת אזברגה, אין בה כדי לשנות את דעת בית המשפט לפיה הטבלאות ההולמות את אזברגה הן 5-6. זאת משום שרכב יקר לכשעצמו אינו סממן לרמת חיים גבוהה בהכרח. אין לשלול את טענת אזברגה לפיה מדובר ברכב שייעודו סמל סטטוס חברתי בלבד בקרב החברה הערבית שבה הוא מתגורר.

אף הנסיעות לחו"ל אינן מצביעות בהכרח על מצב כלכלי משופר בהכרח. מדובר בנסיעות שיעדן הוא עליה לרגל לעיר מכה שבסעודיה, שאינן עולות ממון רב והן נעשות באוטובוסים דרך ירדן. ביהמ"ש נתן אמון בדבריו של אזברגה לפיהם המימון של הנסיעות נעשה על ידי התנועה האסלאמית.

סוגיית ההלוואה

בעמ"ה 6/09 בן דוד סוקניק אלחנן נגד פקיד שומה ירושלים ובע"א 4891/13 נאמר כי יש להתייחס בחשדנות להעברות בין קרובי המשפחה כהסבר לגידול הון ונדרשת הצגת ראיות אובייקטיביות להוכחת הטענה.

אלא, שבעניין אזברגה, הוצג הסכם הלוואה שנערך על ידי עורך דין ואשר נחתם בסמוך לקבלת הלוואה, אשר מהווה ראיה אובייקטיבית בעלת משקל. בית המשפט נתן אמון בעדותו של נותן ההלוואה, לפיה הוא הלווה סכום כסף לאזברגה שהוא גיסו. המקור של הכסף הוא פיצוי שהתקבל במסגרת מבצע פינוי שערכה המדינה בעיר לוד בשנות ה-90 ובמסגרתו קיבלה המשפחה, בשנת 1997, פיצוי מהמדינה. נציג מס הכנסה היה צריך להתייחס למידע זו ברצינות רבה ולאמת אותו באמצעיו השונים, אך הוא לא מצא לנכון לעשות כן. משלא עשה כן אין אלא לקבל את גרסת אזברגה בעניין זה.

בית המשפט קבע, כי אזברגה הוכיח את גרסתו כי קיבל הלוואה בסך 350,000 ₪ מגיסו. הסכם ההלוואה הוא ממצא אובייקטיבי, כל עוד האותנטיות שלו לא הופרכה על ידי פקיד השומה.