מיסוי חלוקת נכסים ועסקים בין שותפים וקביעת D.C.F

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

שני בעלי עסקים וחברות משותפות, מחליטים להיפרד, באופן שכל אחד מהם יקבל מחצית משווי העסקים והחברות המשותפות. החלוקה השווה לחלוטין בין הצדדים, עלולה להיות חייבת במס גבוה ביותר, כפי שגילו שני בעלי המניות בעניין ב.ל. לב חשמל הנדסה (ע"מ 13717-01-10 ב.ל. לב חשמל הנדסה וביצוע בע"מ נ' פקיד שומה חיפה אשר ניתן ביום 16.8.2015).

יהודה ליאור ובשיר נסר אלדין היו בעלי מניות בארבע חברות שעיסוקן בתחום החשמל. בשנת 2006 הם החליטו להיפרד ולחלק ביניהם את הנכסים והזכויות בחברות באופן שווה.

כדי ליצור את האיזון הנדרש, הסכימו הצדדים כי לאחר העברת שתי חברות לכל צד, ישולם תשלום איזון על ידי ליאור לאלדין בסך של של 1,470,000 ₪. סכום המשקף את הפרש שווי החברות שקיבל כל צד, נכון ליום 31.12.2006.

נקבע, כי תשלום האיזון ישולם חלקו במזומן וחלקו על ידי העברת דירה שערכה 650,000 ₪, אשר הייתה רשומה על שם אחת החברות שעברו בחלוקה לטובת ליאור. כך שהדירה תועבר לבעלותו המלאה של אלדין.

ליאור ואלדין, טענו, כי אין מקום להטיל עליהם מס בגין "רווחי הון". שכן, מדובר ב-"עסקאות חליפין" שנועדו לאזן בין הצדדים, כך שכל אחד מהם, יקבל נכסים בשווי זהה לנכסים שהעביר חברו. טענה זו, מבקשת לכפור בחבות המס ב-"עסקת חליפין" של מניות.

פקיד השומה טען כי "עסקת חליפין" של נכסים, היא בעצם שתי עסקאות, בהן מוכר כל צד, נכס בבעלותו ומקבל בתמורה נכס בשווי ערך התואם את שוויו של הנכס הנמכר. העובדה כי הצדדים הסכימו על "איזון", והשוואה של שווי הנכסים הנמכרים, לשווי הנכסים המתקבלים בתמורה, אינה רלוונטית לעניין החבות במס רווח הון.

בית המשפט קיבל את דעת פקיד השומה כי: "עסקת חליפין" של נכסים, לרבות "עסקת חליפין" של זכויות בחברות, תמוסה כשתי עסקאות נפרדות, כאשר לגבי כל משתתף, תיבחן התמורה שקיבל אל מול עלות הרכישה של הזכות הנמכרת. התמורה תיקבע לאו דווקא לפי הסכמת הצדדים, אלא, לפי "שווי השוק" של החברות והנכסים שהועברו.

אלדין הגיש חוות דעת, לעניין שווי "לב חשמל", ולא הגיש ראיות לעניין שווי חברות "לירון וגרד" בטענה כי ערכן אפסי. בהעדר ראיה לשווי מלוא התמורה שקיבל, ברי שאלדין, לא הרים את הנטל, לסטות מעקרון "שווי השוק" של הנכס הנמכר, ועל-כן יש לקבל את עמדת פקיד השומה בקביעת "שווי השוק" של מניות החברות הנמכרות לגביהן לא הוגשה הערכת שווי. לפיה, שווי השוק שלהן הוא בסך של 120,000 ₪.

לגבי חברת "לב חשמל" הגישו המערערים חוות דעת של רואה חשבון, לפיה הוערך שווי החברה, נכון למועד ההיפרדות ביום 31.12.2006, בסך של 67,786 ש"ח בלבד. כל תמורה ששולמה מעבר לכך, כך לגישתו של רואה החשבון, נובעת מהתחשבנות פנימית בן הצדדים.

פקיד השומה, הגיש חוות דעת של כלכלן ב-"מחלקה הכלכלית של רשות המסים", אשר לאחר מספר תיקונים העמיד את שווי "לב חשמל" על סך של 2,700,000 ₪.

בית המשפט חוזר על הכללים לקביעת שווי חברות לפיהם ייקבע שווי השוק של חברה, לפי המחיר שאותו ישלם "קונה מרצון" ל"מוכר מרצון". שווי זה עשוי להיות שונה מ"הערכת שווי" לצרכים אחרים כגון הערכת "שווי הוגן" של חברה במסגרת "הצעת רכש" על פי סעיף 338 לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 או "הערכת שווי" לצרכים אחרים, המביאים בחשבון את תכלית ההערכה (ע"א 10406/06 דן עצמון), (רע"א 7820/07 קיטאל).

השיטה המועדפת והמקובלת ביותר על קהילת המומחים למימון להערכת שווי חברות, הינה גישת "היוון תזרים המזומנים ( Discounted Cash Flow –D.C.F )". על פי גישה זו שוויה של חברה מוערך הן על פי "תזרים המזומנים המהוון" של נכסיה הנוכחיים והן על פי "תזרים המזומנים המהוון", שהיו מייצרים הזדמנויות ההשקעה שלה.

משמעות גישה זו הינה, כי מעריך השווי, בוחן את כלל פעילותה של החברה בשנים שקדמו למועד "הערכת השווי", בוחן תחילה את סך המכירות והקניות, את היקף ההוצאות של החברה, את שוק הלקוחות, הספקים וכד'. כמו כן, נדרש המעריך לתת ביטוי להיקף ההתחייבויות הכספיות של החברה לעומת הנכסים הפיננסים של החברה. בשים לב לכל אלו, ותוך התחשבות בסוג וטיב העסק, מחושב השווי.

גישת "היוון תזרימי המזומנים" על אף היותה נגישה ועל אף היותה המקובלת ביותר ל"הערכת שווי", אינה חפה מקשיים. תנאי בסיסי לאפשרות ביצוע ההערכה הינו מסירת כל המידע הרלוונטי למעריך. מידע זה אינו הנוגע לשוק, לעסקים, לקוחות וכו'. קושי נוסף נובע מהצורך להשתמש בנתונים חזויים, כלומר לנסות ולצפות את המשך הפעילות.

למרות הקשיים בגישת ההערכה על פי "היוון תזרימי המזומנים", אומצה גישה זו כגישה המתאימה ביותר ל"הערכת שווי" של חברות.

כאשר עוסקים בהערכת "שווי שוק" של חברה, לצורך חיוב העסקה ב"מס ריווחי הון", עלינו לאתר את "שווי השוק" במועד העסקה. "שווי שוק" במועד מבוסס על המידע הרלבנטי לאותו מועד, לרבות הצפיות והתחזיות שעמדו בפני הצדדים באותו מועד. העובדה שבסופו של יום התחזיות לא התממשו, בין שהיקף הפעילות גדל ובין שקטן, אינה רלבנטית לצורך הערכת השווי למועד העסקה. התחשבנות בנתוני אמת כפי שהתגלו לאחר מועד העסקה, מחטיאה את מטרת "הערכת השווי" למועד העסקה.

נציין, כי גישה זו ננקטת על ידי משרדנו בעת עריכת הערכות שווי לחברות ועסקים פעילים. הן לצורך מכירה או גיוס משקיע, והן לצורך היפרדות שאינה מרצון, לרבות לצורך "איזון משאבים" בין בני זוג הנפרדים זה מזה. לפרטים נוספים הקישו כאן.

מסתבר כי חוות דעתו של הרואה חשבון מטעם המערערים לקתה במספר קשיים:

ראשית, הרו"ח סבר כי יש להתחשב בנתוני האמת של פעילות החברה בפועל, לאחר מועד העסקה. התחשבות בנתוני אמת מאוחרים למועד העסקה, אינה משקפת את שווי במועד העסקה, שווי שנקבע על פי תחזית לאותו מועד בלבד.

שנית, הרו"ח חישב את "שיעור היוון" לפי 5%. אף כי "שיעור ההיוון" אינו מתיישב עם המכפיל שנקבע על ידו.

לעומתו קבע הכלכלן של רשות המיסים מכפיל 7, תוך התבססות על נתוני פיצוי מחוק יישום "תכנית ההתנתקות". בטעות התעלם הכלכלן מעלות שכר מנהל ועל כן הופחת השווי לסך של 2.7 מיליון ₪.

בית המשפט קבע, כי נדרש תיקון נוסף בחוות דעת הכלכלן. בחישוב סכום הנכסים הפיננסים נטו נלקח בחשבון חוב של בעלי המניות. ברי, כי אם סכום זה הועבר לבעלי המניות כדיבידנד, לא מוטלת עליהם חובה להשיבו לחברה, ויש להפחית סך זה מרשימת "הנכסים הפיננסים של החברה".

לסיכום, בית המשפט קבע כי שווי העסקה לצורך חישוב מס רווח הון שישלם כל אחד מהצדדים להחלפת המניות, יהיה בסך של 2,423,075 ₪.

לאור כל האמור לעיל התקבלו הערעורים באופן חלקי.