הקצאת אופציות בתמורה לשירותי ניהול נקבעו כהכנסה מעסק

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

בעניין פרי (ע"מ 44913-01-12 פרי יעקב שירותי ניהול בע"מ נ' פקיד שומה ת"א 1 אשר ניתן ביום 13.7.2015) נקבע, כי אופציות לרכישת מניות שקיבלה פרי היו בבחינת הכנסה מעסק ולכן תתחייב בהתאם למס הרגיל החל, ולא כרווח הון בהתאם לסעיף 102 לפקודה במסלול הוני.

לדעתנו, מדובר בקביעה הסותרת את פסק הדין בעניין קרן תל אביב, שבו נקבע כי מתן שירותי ניהול על ידי יחיד באמצעות חברה, שזה כל עיסוקה, מהווה הכנסת עבודה. נראה שהגיע הזמן לעשות סדר בדברים ולא להגיע למצב של טענות סותרות ותוצאות סותרות באותו נושא לשל מעמד יחידים הנותנים שירותי ניהול באמצעות חברה יחידה שזה כל עיסוקה ויש לה רק מנהל אחד ולקוח אחד. או שניתן לראות בפסק דין פרי, כפסק דין מאוחר יותר הגובר על פסק הדין בענין קרן תל אביב. והתוצאה המתבקשת היא כי אין כל מנניעה לתת שירותי ניהול באמצעות חברת ניהול ולשום את הכנסות חברת הניהול כהנסות החברה ולא כהנסות היחיד המנהל אותה. 

ביום 1.4.2003 נכרת הסכם בין פרי יעקב שירותי ניהול בע"מ לבין ליפמן הנדסה אלקטרונית בע"מ לפיו ישולמו לפרי דמי ניהול חודשיים בסך 40,000 ₪, ובנוסף יוקצו לה 120,000 אופציות לא סחירות לרכישת מניות ליפמן (להלן: "האופציות"). זאת בתמורה לשירותי ניהול שאמורה הייתה פרי לספק לליפמן באמצעות מנהלה, מר פרי.

בדו"ח השנתי לשנת 2004 הצהירה פרי על אירוע מימוש האופציות (מניות) כרווח הון החייב במס בשיעור של 25%.

פקיד שומה ת"א 1 (להלן: "פקיד השומה") דחה את הצהרת פרי וקבע בנימוקי השומה לשנת  2004, כי:

"...עסקינן בהכנסה מעסק החייבת במס בשיעור של 35%, שיעור החל במועד מכירת המניות..." (מס חברות בשנת המס 2004).

בניגוד לטענתו של מר פרי, חברת פרי לא שימשה כנושא משרה בליפמן, ומשאין טוען שהיו בינה לבין ליפמן יחסי עובד מעביד, אין לראות בה "עובד" כהגדרת מונח זה בסעיף 102 לפקודה, וממילא אין להחיל עליה את הוראות הסעיף אלא את הוראות סעיף 3(ט) לפקודה.

בע"א 7034/99 פקיד שומה כפר סבא נ' יאיר דר , דן בית המשפט בהקצאת אופציות לעובד, ובהקשר זה דן ביחס שבין סעיף 2(2) לפקודה, לבין סעיף 3(ט)(1)(א) לפקודה, וכך נקבע שם:

"כוונתי היא לכך שכאשר קיים הסדר ממצה בהוראת סעיף 2(2) ממנו ניתן לגזור הן את מקור החיוב והן את מועד החיוב, לא תחול הוראת סעיף 3(ט) לפקודה וזהו המצב בכל הנוגע למיסוין של אופציות סחירות".

בכך למעשה הבחין בית המשפט בין אופציות סחירות שהוענקו לעובד, עליהן יחולו הוראות סעיף 2(2) לפקודה, לבין אופציות לא סחירות שהוענקו לעובד, עליהן יחול סעיף 3(ט)(1)(א) לפקודה.

בענייננו, נמצא שפרי לא הייתה בגדר עובד של ליפמן וממילא לא חלות הוראות סעיף 2(2) לפקודה העוסק בהשתכרות או רווח עבודה וכל "טובת הנאה" שניתנה לעובד ממעבידו. על כן, נראה שבעניינו אין צורך בהבחנה בין אופציה סחירה לאופציה שאינה סחירה. זאת גם זאת, יבואו בגדרו של סעיף 3(ט)(1)(ב) לפקודה, העוסק במימוש זכות לרכישת נכס על ידי מי שאינו עובד.

אשר על כן, הקצאת אופציות וזכויות אחרות בחברה כנגד מתן שירותי ניהול לאותה חברה מהווה הכנסה רגילה עסקית של נותן שירותי הניהול.