המשך הרחבת מגמת ההכרה בהפסדים מוכרים למס

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

שיעור המס האפקטיבי החל על רווחי חברות ועסקים הוא גבוה בהרבה מזה הרשום פורמלית בהוראות המס. זאת בשל העובדה שעל רווחים משלמים מס מלא, אך הפסדים לא תמיד מוכרים למס. מדובר בפער אשר בתי המשפט נוטים לאחרונה לצמצם אותו, על ידי מתן פרשנות מרחיבה להוראות קיזוז ההפסדים שבפקודה.

כך בעניין ספידי לינק (ע"מ 46960-07-13 ספידי לינק בע"מ נ' פקיד שומה ת"א 3, ניתן ביום 5.7.2015), בו התיר בית המשפט לחברה שהפסיקה לפעול לאחר שצברה הפסדים, לקזז את ההפסדים שצברה בשנים שהייתה פעילה בעבר, כנגד רווחים מעסקה חד-פעמית בעלת אופי מסחרי שהייתה לה. בנוסף, הותר לחברה לנכות חלק מיתרת הפחת שטרם הופחת לפני סיום הפעילות, כנגד רווחי העסקה החדשה.

ספידי לינק עסקה בהקמה וניהול של מרכזי גלישה באינטרנט מסוג "אינטרנט קפה". היא פעלה בענף זה משנת 2000 ועד 2006. העסק האמור לא צלח והחברה נותרה עם הפסדים וחובות בעקבות סגירתו. לאחר תקופה ללא פעילות כלל, ביצעה ספידי לינק בשנת 2009 עסקת תיווך במקרקעין ממנה הפיקה הכנסות בסכומים ניכרים. ספידי לינק ביקשה לקזז את הפסדי העבר שהיו בידיה כנגד ההכנסות מהתיווך.

פקיד השומה סירב להתיר את קיזוז ההפסדים מן הטעם שפעילות התיווך, לא עלתה לכדי עסק אלא הייתה לא יותר מעסקה אחת בעלת אופי מסחרי. לגישתו, לא ניתן לקזז הפסד עסקי מועבר כנגד רווח מעסקת אקראי.

התיווך שנעשה על ידי ספידי לינק היה בקשר למקרקעין הנמצאים במתחם "פארק צמרת" בתל אביב. המקרקעין היו בבעלות קבוצת חבס. ספידי לינק הביאה לרקימת עסקאות מכר בין חבס לבין קבוצת ב.ס.ר. שרכשה מגרשים במתחם. עסקת התיווך הראשונה אשר ביצעה ספידי לינק הייתה במחצית השנייה של 2009. לטענת ספידי לינק בוצעה עסקה נוספת, בין אותם צדדים ובאותו מתחם, בשנת 2010. אך פקיד שומה טען כי מדובר בעסקת תיווך אחת בהמשכים.

לא הייתה מחלוקת כי עבודת התיווך נעשתה על ידי מנהל החברה בעצמו מטעם החברה. עסקאות התיווך לא קיבלו ביטוי בהסכמים כתובים בין ספידי לינק לבין הצדדים לעסקאות הנדל"ן.

ספידי לינק טענה כי פעולות התיווך אשר בוצעו על ידיה עלו לכדי "עסק" כמשמעותו בסעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה וחלה הוראת קיזוז ההפסדים שבסעיף 28(ב) לפקודה. על כן,היא זכאית לקזז את ההפסד העסקי המועבר מפעילות "אינטרנט קפה" כנגד הכנסתה מפעילות תיווך.

בית המשפט קבע כי צודק פקיד השומה, בכך שעסקאות התיווך הן עסקה בעלת אופי מסחרי ולא הגיעו לידי פעילות עסקית של ממש (ע"א 9187/06 רפאל מגיד), (1834/07 חיים קרן).

אולם , בית המשפט פנה לתכלית של זכות הנישום לקזז הפסדים כחלק מחישוב ההכנסה החייבת במס והפנה להתייחסות הנרחבת לנושא זה בפסיקה הישראלית בשנים האחרונות (פס"ד רובינשטיין, ע"א 2895/08 פשמ"ג נ' מודולבטון השקעות בתעשייה (פורסם ביום 21.2.2010), ע"א 4157/13 דמארי אילנה נ' פ"ש רחובות (פורסם ביום 3.2.15).

הגישה המסתמנת בנושא קיזוז הפסדים בפסיקת בתי המשפט בשנים האחרונות, ובבית המשפט העליון בפרט, היא גישה מרחיבה לפיה יש לאפשר קיזוז הפסדים אלא אם איסור הקיזוז נקבע באופן מפורש בחוק.

בעניין דמארי והירשזון נדונה, כידוע, אפשרות קיזוזם של סכומים אשר הושבו לקורבנות גניבה כנגד ההכנסה שקמה ממעשה המעילה בשנה מוקדמת יותר. בכפוף לתנאים ולהסתייגויות שפורטו בפסק הדין, בית המשפט העליון השיב בחיוב בסוגיה זו והכיר, אולי לראשונה, באפשרות קיזוז הפסד לאחור כנגד רווח משנים קודמות.

בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לפרש את סעיף 28(ב)לפקודה באופן המתיר, קיזוז הפסד עסקי מועבר גם כנגד רווח מעסקה חד-פעמית בעלת אופי מסחרי (ועסקאות אקראי בכלל). זהו הפירוש התכליתי המתבקש, המגשים מדיניות מיסוי ראויה.

כדאי לציין לעניין זה, כי הפרשנות המרחיבה לעניין קיזוז הפסדים תועיל לצמצם את הנזקים אשר חווים בעלי עסקים שהפסידו כספים, לפחות על ידי קיזוז הפסדים אלו מרווחים בשנים הבאות, או מרווחים שנוצרו בשנים הקודמות בהתאם להלכת דמארי והירשזון.