כדי להכיר בהוצאות ריבית להלוואות עסקיות צריך ראיות ברורות

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

בעניין עמוס (ע"מ 1572-02-14 עמוס נ' פ"ש ירושלים 1, ניתן ביום 24.6.2015) נקבע כי לצורך ניכוי הוצאות מימון יש להביא אסמכתאות פוזיטיביות כי אכן ההלוואות שנלקחו ובגינן שולמה הריבית, שימשו לצרכי העסק.

עמוס, בעל תחנת דלק, חתם על מספר הסכמי הלוואה עם חברות הקשורות לחברת "פז" וקיבל מאותן חברות סכומי הלוואה שונים.

בדו"חות שהוגשו על ידי עמוס לשנים 2007-2009, הוא דיווח על יתרת חובה שנרשמה כ-"חשבון בעלים" בסך 7,976,936 ₪ לשנת 2007, בסך 13,487,825 ₪ לשנת 2008, ובסך של 11,269,837 ₪ לשנת 2009.

בין הצדדים ניטשה מחלוקת לגבי ההכרה בהוצאות המימון שנתבעו על ידי עמוס לשנים 2007 ועד 2009, זאת בגין ההלוואות שניתנו לו מחברת פז, וכן בשל חוב נוסף שצבר לטובת אדם בשם יגאל תם.

לטענת פקיד השומה, ההלוואות שניתנו על ידי חברת פז, ניתנו גם לצורך כיסוי המשיכות הפרטיות של עמוס מהעסק. מנגד, טען עמוס כי הלוואות אלה ניתנו על מנת לממן חובות והתחייבויות עסקיים אשר צבר נוכח תקופת ההתקשרות עם חברות דלק שונות.

הפסיקה הצביעה על קושי לקבוע אימתי מדובר בהלוואות כספים אשר נועדה לשמש להשגת הכנסה או שנועדה לתשלום הוצאה אשר אינה מותרת בניכוי, וזאת בהינתן הקושי המובנה לעקוב אחרי כסף מסוים ולייחס את השימוש בו למטרה זו או אחרת (ראו למשל: ע"א 425/79 שלמה אנג'ל).

לפיכך, פקיד השומה ביקש להחיל בעניינו של עמוס את "מבחן הצפיות" שנקבע בעניין ע"א 787/86 מוראן הנדסת בנין.

בית המשפט קבע כי עמוס הציג ראיות המלמדות על מספר חובות והתחייבויות שצבר לנוכח תקופת ההתקשרות עם חברות דלק שונות, ואשר הצריכו הוצאה כספית עסקית, רק בנוגע לשני מקרים בודדים. מתוך בדיקת הראיות עלה, כי חלק מכלל ההתחייבויות לא היו רלבנטיות להפעלת תחנת הדלק של עמוס.

נקבע כי רק חלק מהוצאות הריבית יוכר כהוצאות מוכרות בעסק, והיתרה שלהם לא תוכר למס, בשל אי הרלבנטיות שלהם לפעילות העסקית.