ליקוי בעסק אחד אינו פוסל ספרי עסקים אחרים של הנישום

רמי אריה, עו"ד ורו"ח

בעניין אגברייה (ע"מ 8122-01-14 קאסם אגברייה נ' פקיד שומה חדרה  ניתן ביום 19.4.2015), קבע בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, כי החלטת פקיד השומה לפסול את ספרי הנישום תקפה אך ורק בעסק בו נתגלו הליקויים בניהול ספרים ולא לשאר עסקיו אשר לא היו בביקורת.

בעקבות ביקורת אשר ערך פקיד השומה בעסק של קאסם נמצא כי לא נרשמו תקבולים בסך 10,486 ₪. התקבולים האמורים לא נרשמו על ידי קאסם בשוברי קבלה או בסרט קופה רושמת .

קאסם רשם את התקבולים על גבי דפי נייר הנושאים לוגו וכיתוב (בשפה הערבית) של בית דפוס, אשר לא היו כרוכים ולא היו ממוספרים .

בית המשפט מפנה להלכה הפסוקה הנותנת חשיבות רבה לניהול ספרי חשבונות בהתאם להוראות הדין (ע"א 557/68 פקיד שומה ת"א 1 נ' גדעון בדולח). על קאסם הייתה מוטלת החובה לנהל את מערכת החשבונות הנזכרת בסעיף 2(ג) לתוספת י"א להוראות ניהול ספרים, הכוללת, בין היתר, סרט קופה רושמת, ספר תקבולים ותשלומים ופנקס חשבוניות מס/קבלה. אין מחלוקת כי קאסם לא ניהל אף אחד מן הספרים הנ"ל.

לטענת קאסם כי ערך רישום חלופי של התקבולים,קובע בית המשפט כי רישום חלופי, כשמו כן הוא, הינו רישום הכולל את כל הפרטים הנחוצים לצורך מעקב נאות אחר הכנסות הנישום, כמו גם לשלול אפשרות של אי הכללה או העלמה של הכנסות.

קאסם טען לחלופין, כי גם אם הרישום בדפי הנייר אינו עולה כדי רישום כדין, עדיין מדובר ב"רישום חלופי" אשר אמור היה להניח את דעתו של פקיד השומה באופן אשר לא יביא לפסילת ספריו . כאמור בחוזר 25/93 מס הכנסה מיום 24.5.1993 אשר עניינו "יישום מנהלי של הוראות הפקודה בעניין פסילת ספרים" נקבע כי יש לתת משקל לרישום חלופי על ידי הנישום, כחלק ממכלול השיקולים הנשקלים על ידי פקיד השומה בבואו להחליט בדבר פסילת ספריו של הנישום.

קביעת בית המשפט:

ספר פדיון יומי אינו אחד מדרכי התיעוד אשר נקבעו בהוראות ניהול ספרים לצורך רישום תקבולים של עסק דוגמת זה של קאסם.

אף לשיטת קאסם, הרישום בדפי הנייר הינו "רישום חלופי" על הרישום החלופי אשר בספר הפדיון היומי.  גם אם נניח בית המשפט היה מקבל את החלופה של "ספר פדיון יומי", חלופה של חלופה לא תתקבל.

טענת שני עסקים נפרדים :

הביקורת אשר ערך פקיד השומה התקיימה בעסק באכסאל ובו נתגלה אי רישום תקבולים בספרים.

לא קיימת מחלוקת, ולכל הפחות לא הוכח אחרת על ידי פקיד השומה, כי העסק של קאסם בפורדיס לא ניהל קופה רושמת כפי שנדרש על פי הוראות ניהול ספרים .

גם אם במשך תקופה מסוימת נוהלו העסק בפורדיס והעסק באכסאל תחת העוסק מורשה של קאסם, הרי היה זה לפרק זמן קצר עד אשר פתח אביו של קאסם עוסק מורשה בעצמו .

קביעת בית המשפט:

בענייננו, מדובר בשני עסקים נפרדים אשר נוהלו על ידי שני גורמים שונים- גם אם הם אב ובנו. העסק בפורדיס  ניהל רישום כדין בספר קופה רושמת, והנהלת החשבונות נוהלה ברישום נפרד ביחס להכנסות העסק באכסאל, לכן נמצא כי בשים לב להוראות החוזר אשר צוטט לעיל, יש מקום לקבוע כי החלטת הפסילה חלה רק על העסק באכסאל ואין להחילה על העסק בפורדיס .

בית המשפט מתייחס לטענת פקיד השומה כי טענה זו, של הפרדת העסקים, לא הועלתה מראש במפורש בשימוע שנערך לקאסם וקובע כי:

מתוך הבקשה לשימוע, ידע פקיד השומה על עסקו הנוסף ולכן היה על פקיד השומה לבחון את החלטתו בהתייחס לעסק הנוסף תוך שקילת תחולתה על העסק בפורדיס.

שתיקתו של פקיד השומה ואי טענתו כלפי עתירתו של קאסם בדבר ההפרדה בין העסק בפורדיס לאכסאל עשויה ללמדנו, כי אילו פקיד השומה ידע על כך היה יכול לקבל את טענת הפרדת העסקים לצורך פסילת הספרים.

לסיכום, על פקידי השומה לתת משקל לפני פסילת ספרים, גם ל- "חלופות" רישומיות אותם ניהל הנישום. בנוסף, ליקוי בעסק אחד של הנישום, אינו פוסל אוטומטית את כל עסקיו. בית המשפט  מגביל את תחולת פסילת הספרים לעסק אשר לגביו נעשה הביקורת ולא לכלל עסקיו של אותו נישום.