הארכת דיוני שומה בשנה רביעית ומיסוי ריבית לפי חוק הוצל"פ

רמי אריה , עו"ד ורו"ח

בימים אלו של סוף שנת המס 2014, מקבלים נישומים רבים הודעות על הארכת תקופת הדיון בדוחות שהגישו לפקיד השומה, בשנה רביעית. הודעות אלו מוצאות לדעתנו לא כדין, פוגעות בזכויות הנישומים ויש להודיע על ההתנגדות להארכה לשנה רביעית מיד עם קבלת ההודעה.

דעתנו זו בדבר אי קבילות ההודעה על הארכה לשנת התיישנות רביעית, מבוססת על הוראות סעיף 145 לפקודה, לפיהם ניתן להורות על הארכת תקופת ההתיישנות לשנה רביעית, רק באישור מיוחד של מנהל רשות המיסים. כלומר, לא מדובר בארכה אוטומטית שכל פקיד שומה יכול להוציא, אלא ארכה אשר כפי שהמחוקק קבע דורשת עיון ובדיקה ואישור של מנהל רשות המיסים או של מי מטעמו.

לדעתנו, הוצאת הודעה על הארכה לשנה רביעית, בלי שניתנת לנישום המדובר, הודעה מראש על הכוונה להאריך לגביו את תקופת ההתיישנות ובלי לזמן אותו לשימוע ודיון בעניין הסיבות המצדיקות את הארכה לשנה רביעית של הדיונים, זאת למרות שדרך המלך שקבע המחוקק לעניין זה היא לסיים את הדיונים בדוחות הנישום בתוך שלוש שנים מתום שנת המס שבה הוגש הדוח השנתי של הנישום, אינם עונים לדרישות הדין המינהלי והם פסולים ופוגעים באינטרס ההסתמכות של הנישום לדעת כי הטיפול בעניינם הסתיים. אינטרס שבמספר רב של פסקי דין שניתנו לאחרונה קיבל מעמד חשוב במיוחד.

לכן, ככל שנישום קיבל הודעה על הארכת תקופת הדיונים לשנה רביעית, מוצע לו להודיע על התנגדותו להארכה לשנה הרביעית מיידית, כמו גם לחזור על התנגדותו שוב ושוב במהלך המשך דיוני השומה.  כך גם נקבע בעניין פלונית (עמ"ה 25948-01-12, פלונית נ' פקידהשומה) אשר ניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בנצרת.

באותו עניין נתן בית המשפט משקל לעובדה לפיה הנישומה התנגדה להארכת תקופת ההתיישנות לשנה רביעית, אך קבע כי היות והתנגדות זו לא חזרה ונשנתה במהלך דיוני השומות, לכן, ראה את הנישומה כאילו ויתרה על התנגדותה זו.

כתוצאה מכך קיבל בית המשפט את טענות פקיד השומה וקבע כי תקבולי ריבית והפרשי הצמדה שנתקבלו בגין חוב שהיה לטובת הנישומה בהוצאה לפועל, יתחייבו במס הכנסה.

המדובר באישה, ידועה בציבור, שירשה את בן זוגה שנפטר וקיבלה דרך ההוצאה לפועל את סכומי הקרן והפרשי ההצמדה בגין הירושה. בית המשפט קבע, כי הריבית והפרשי ההצמדה שקיבלה באמצעות ההוצאה לפועל, חייבים במס על פי סעיף 2(4) לפקודת מס הכנסה.

בית המשפט קובע באופן גורף כי כל ריבית המתקבלת חייבת במס, ללא קשר למקורה של הריבית, ולאו דווקא במקרים של לווה ומלווה. לרבות, ריבית שנתקבלה בגין חובה בחוק או בגין תביעה בבית משפט (ע"א 230/72 צימרמן נ' פקיד השומה תל-אביב).

טענת המערערת, כי סכומי הריבית וההצמדה הם חלק מהירושה, והיות שירושה אינה חייבת במס, אף הריבית וההצמדה על הירושה אינם חייבים במס - נדחתה.

לסיכום, אילו הייתה המערערת עומדת על התנגדותה להארכה של תקופת ההתיישנות של הדוחות שלה, בשנה רביעית, היה ערעורה מתקבל על הסף בשל התיישנות השומה לפי מיטב השפיטה שהוצאה לה על ידי פקיד השומה.

לדעתנו, טעה השופט כאשר קבע כי בהודעת ההתיישנות חלה טעות סופר, בכך שההודעה יצאה במהלך דיוני ההשגה, בעוד היא מתייחסת להארכה בשנה רביעית לפי סעיף 145 לפקודת מס הכנסה. טעות שמן הסתם תידון בבית המשפט העליון. אך לענייננו, חשובה קביעת בית המשפט כי אילו היה ההתנגדות לשנה הרביעית חוזרת ונשנית. היה בכך לאיין את השומה שהוצאה למערערת. לכן, חשוב להתנגד להארכה לשנה רביעית וחשוב לחזור על ההתנגדות הזו ובכתב במהלך המשך דיוני השומה.