מכירת דירת ירושה ע"י תושב חוץ

ניר הורנשטיין, עו"ד

אחד הפטורים הוותיקים ממס שבח המוענק בעת מכירת דירת מגורים, הינו הפטור לדירה שהתקבלה בירושה. פטור זה, מכוח סעיף 49ב(5) לחוק מיסוי מקרקעין, מותנה בשלושה תנאים:

האחד – היורש הינו בן זוג של המוריש או צאצא או בן זוג של צאצא. דהיינו הדירה יכולה להתקבל בירושה מהורה (או הורה הורה) או מבן זוג.

השני – המוריש היה בעלים של דירה אחת בלבד בעת פטירתו. המדובר בתנאי חשוב ומהותי.

השלישי – אילו היה המוריש בחיים בעת המכירה, הרי שהיה זכאי לפטור.

הרעיון העומד בבסיס הפטור הינו מניעת איבוד פטור ממס שבח בעת ירושה. מבחינה מהותית, רואים את היורשים, כאילו ירשו את זכותו של המוריש לפטור ממס שבח.

במסגרת הרפורמה במיסוי דירות מגורים (תיקון מס' 76) לא הייתה כוונה לפגוע בפטור זה, והוראותיו לא תוקנו. עם זאת, כידוע, תוקנו ההוראות הכלליות תוך שלילת זכותו של תושב חוץ לפטור ממס במכירת דירת מגורים אלא אם כן יוכיח שאינו בעל דירת מגורים במדינת תושבותו.

מאחר שההוראה השוללת את הפטור מתושב חוץ הינה הוראה כללית (סעיף 49א לחוק מיסוי מקרקעין), עולה שהוראה זו חלה גם על שלילת זכותו של תושב חוץ לפטור ממס בדירת ירושה.

ניטול דוגמה במסגרתה מוריש תושב ישראל, שהיה בעל דירה אחת בעת פטירתו, דירה לשני ילדיו. אחד הילדים תושב ישראל ואילו האחר תושב חוץ. על פי לשון החוק כפשוטה, רק הילד שהינו תושב ישראל יזכה לפטור. זאת ועוד, נניח כי במועד הפטירה שני הילדים הינם תושבי ישראל ורק לאחר שנים, עזב אחד הילדים את ישראל והפך לתושב חוץ. גם במקרה כזה, בעת מכירת הדירה בעתיד, יישלל לכאורה הפטור מהילד שהינו תושב חוץ.

זוהי תוצאה בלתי רצויה, שאליה לא התכוון המחוקק. התוצאה היא בניגוד לתכלית החקיקה שכן כאמור מבחינה רעיונית מדובר בפטור של המוריש שמנצלים היורשים, ועל כן ככל שהמוריש היה תושב ישראל, וודאי אין מקום לשלול את הפטור מיורשיו, בלא כל תלות בתושבותם.

מן הראוי לתקן עיוות זה, והנושא נבחן בימים אלה ע"י רשות המיסים.

הכותב הינו ממשרד אלתר עורכי דין.

האמור במאמר הינו על דעת הכותב בלבד, אינו משקף בהכרח את עמדת רשויות המס ואינו תחליף לייעוץ משפטי פרטני.