קיזוז הפסדי עבר כנגד הכנסות חברה משפחתית

רמי אריה , עו"ד ורו"ח

ביום 10.6.14, בבית המשפט המחוזי מרכז, לוד  בע"מ 39456-01-12 הרשקו נ' פקיד השומה רחובות דחה בית המשפט את הערעור וקבע כי רווחים אשר חולקו למערער מהכנסות החברה המשפחתית לא תחול ההוראה המקלה בסעיף 64א(א)(1).

עד לשנת המס 2006 הייתה לחברה פעילות עסקית והיא פעלה כחברה בע"מ. החל משנת המס 2007 החברה הינה חברת אחזקות אשר נחשבת כחברה משפחתית. בהתאם לדוחותיה הכספיים המבוקרים של החברה ליום ה-31 בדצמבר 2006, הונה העצמי של החברה מסתכם לסך 3,792,868 ש"ח ,כשמתוכו יתרת עודפים בסך 3,792,668 ש"ח.  בשנות המס 2007 ו-2008 (להלן: "שנות המס שבערעור") מכרה החברה את מלוא השקעתה (36%) במניות חברה בת.

הכנסות אלה, ורווח ההון בגינן נרשמו בספרי החברה. בנוסף, באותו המועד, לחברה היו הפסדי הון צבורים מהתקופה שבה טרם נחשבה למשפחתית, שמקורם בפעילות בניירות ערך. רווחי החברה החשבונאים בשנת 2007, היו בסך 18,731,326 ₪. בשנת 2008 הפסידה החברה סך שך 633,727 ₪.

בשנות המס 2007 ו- 2008, חילקה החברה לבעלי מניותיה דיבידנדים בסך של 16,000,000 ₪ ו – 2,090,000 ₪, בהתאמה (להלן: "הדיבידנדים"), מתוך רווחי החברה החשבונאיים לשנת מס אלה. המערער, דיווח על הכנסות מדיבידנד שקיבל מהחברה כהכנסה שאינה חייבת במס לפי הוראות סעיף 64א(א)(1) לפקודה. המשיב לא קיבל דיווח זה של המערער, וקבע כי יש לחייב חלק מסכומי הדיבידנד במס.

בית המשפט ניתח בפסיקתו את התכלית לחקיקתו של סעיף 64א לפקודה וחזר לקביעת הנשיא ברק בע"א 3319/04 ליאור שקלרש נ' פקיד השומה רמלה. התכלית הבסיסית של סעיף 64א לפקודה היא יצירת הסדר מיסוי מיוחד ל"חברה משפחתית". מצד אחד, החברה המשפחתית היא בעלת אישיות משפטית נפרדת מנקודת המבט של דיני החברות. מצד שני, הכנסותיה והפסדיה מיוחסים ל"נישום", כך שמסך ההתאגדות מוסר חלקית, באופן שדיני המס החלים על הכנסותיה והפסדיה של  "החברה המשפחתית" הם דיני המס החלים על יחיד (ע"א 306/88 פלזנשטיין). תכליתו של סעיף 64א מוסברת היטב גם בפסק דין של כב' השופט אלטוביה בע"מ 1130/06 בגס קרלוס, שבו נדונה סוגיה דומה לזו העומדת בפנינו.

כדי למנוע תשלום מס ביתר בחברה המשפחתית נחקק סעיף 64א(א)(1) שקובע שאין מקום להטיל מס נוסף בגין חלוקת רווחים מתוך הכנסות החברה המשפחתית.

ברם, מקום שבו לא שולם מס בגין רווחים שצמחו בחברה משפחתית, דהיינו רווח מסוים לא היה כפוף למיסוי החד-שלבי, ודאי שאינו זכאי להקלה שבסעיף 64א(א)(1), שכל תכליתה כאמור למנוע תשלום מס ביתר.

לא ניתן, אפוא, לקבל את עמדת המערערים לפיה בשלב חישוב ההכנסה החייבת, מבקשת החברה לנהוג בה כאישיות משפטית נפרדת מהמערער, תוך קיזוז הפסדי העבר מהכנסותיה, ואילו בשלב חלוקת הרווחים החברה מבקשת להתחשב במעמדה המיוחד כחברה משפחתית, כך שהמערער לא יחויב במס על הדיבידנד שהוא קיבל לידיו.

גישה זו, אף הולמת את קביעת בית המשפט בעניין שקלרש, לפיה תקופת ההטבה (תקופת היות החברה משפחתית), יש נקודת התחלה ונקודת סיום מוגדרת, אשר הסדר המיסוי החל על חברה משפחתית יחול רק בתקופה שביניהן. הלכה זו נועדה למעשה להבטיח, כי הפסדי העבר של החברה יישמרו לה, אך מבלי שהנישום ייהנה במישור האישי מהפסדים אלו.

לסיכום, על רווחים שחולקו למערער, מהכנסות החברה המשפחתית אשר קוזזו כנגד הפסדי הון מועברים של החברה, לא תחול ההוראה המקלה הקבועה בסעיף 64א(א)(1). כמו כן, מסקנה זו מתחייבת אף בעניין הרווחים החשבונאיים, שלא שולם כל מס בגינם. כפועל יוצא מכך, כספים אלו נחשבים כדיבידנד, אשר יחול עליהם מס בשיעור 25%. הערעור נדחה.