פיצוי בגין גניבת מוצרים חייב במע"מ ?  
רמי אריה, עו"ד ורו"ח

ביום 16.3.2014 קבע בית המשפט המחוזי בנצרת בע"מ 33292-04-13 מובילי צפון הארץ בני סעיד בע"מ נגד אגף המכס והמע"מ - טבריה כי, השאלה האם פיצוי בגין גניבת מוצרים חייב במע"מ, אינה שאלה פנקסנית, אלא שאלה משפטית – לבר-פנקסנית. לכן, למרות שספרי החשבונות של העוסק לא נפסלו, עדיין תוטל עליו חובת ההוכחה להראות את צדקת טענותיו.

חברת המובילים נהגה לעבוד בהובלת סחורות של חברת מי עדן בע"מ, ובשלב מסוים הפסיקה מי עדן לשלם לה עבור שירותיה, בטענה כי בעת ההובלות נגנבו המוצרים של מי עדן. על פי הנטען. במועד זה כבר עמדה יתרת החוב של מי עדן למובילי סעיד מעל לחמישה מיליון ש"ח.

בתאריך 19/2/12 הגישה מובילי סעיד תביעה נגד מי עדן בגין הנזקים שנגרמו לה מהפסקת ההתקשרות עמה. בעקבות משא ומתן, הושג הסכם פשרה, אשר במסגרתו הוסכם כי לאור טענת מי עדן שהחסרים בסחורה נוצרו על ידי נהגי מובילי סעיד, סך של 5,028,603 ש"ח יקוזז מהתמורה המגיעה לה; יתרת הסכום בסך של 771,397 ש"ח תשולם בתשלומים על דרך קיזוז מהסכומים שיגיעו לה בגין שירותי ההובלה שתספק למי עדן.

על פי הסכמות הצדדים במסגרת הסכם הפשרה, הנפיקה מי עדן למובילי סעיד חשבונית על סך 5 מיליון ₪ בתוספת מע"מ ובסה"כ 5.8 מיליון ₪.

חשבונית זו דווחה בדו"ח התקופתי של מובילי סעיד, ועקב כך עמד לזכותה החזר של מאות אלפי ש"ח.

אולם, מע"מ סירב לבצע את ההחזר לחשבונה, בטענה כי בגין החשבונית ממי עדן יש לזקוף הכנסות בגובה החשבונית. לטענתו, חשבונית המס הוצאה בגין גניבת מוצרים על ידי מובילי סעיד. בנסיבות אלה טוען מע"מ כי מובילי סעיד ביצעה עסקאות מכר חבות במע"מ של בקבוקי מים, ועל כן, שומת העסקאות הוצאה כדין.

לחלופין טען מנהל מע"מ כי גם אם תתקבל גרסת מובילי סעיד שלפיה לא גנבה מוצרים אלא הסכימה לוותר על חוב שמי עדן חבה לה בסך של כחמישה מיליון ש"ח, הרי שמובילי סעיד לא רשאית לנכות מס תשומות בהסתמך על החשבונית דנא, שכן החשבונית הוצאה שלא כדין.                                            

לטענת מובילי סעיד מקום בו פנקסי החשבונות של העוסק נמצאו תקינים, יש להטיל את חובת הראיה על מע"מ.  מנגד, לטענת מע"מ, אין מקום לסטות מהכלל הקבוע בדין, אשר לפיו הטוען ששילם מס או שהמס נוכה על פי חשבונית מס - עליו הראיה.

סעיף 83(ד)לחוק מס ערך מוסף, קובע:

"חובת הראיה היא על המערער, אם הדו"ח אינו נתמך בפנקסי חשבונות שנוהלו כדין".

סעיף 132לחוק מס ערך מוסף, קובע:

"הטוען ששילם מס או שהגיש דו"ח, או שמס נוכה על פי חשבונית מס - עליו הראיה".

הפסיקה קבעה בעניין זה כי כאשר מדובר בשאלה "לבר פנקסית", היינו: מדובר בעובדות שאינן מוצאות את ביטוין בפנקסים, הרי שבין אם העוסק ניהל פנקסים כדין ובין אם לאו, הרי שנטל השכנוע הוא עליו, ועליו לפתוח בהבאת ראיותיו; מן העבר השני, כאשר השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא שאלה "פנקסית", היינו: מדובר בעובדות המוצאות את ביטוין בפנקסים המנוהלים, הרי שהפנקסים יכולים לשמש אסמכתה לבירור השאלה, כך שאם פנקסי העוסק לא נפסלו, עובר נטל הבאת הראיות אל המנהל (רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין בע"מ).

בהמ"ש קובע בהחלטת ביניים כי השאלה שבמחלוקת בין הצדדים היא שאלה "לבר פנקסית", שכן המחלוקת עניינה בשאלה האם בפועל התבצעה עסקה בין מובילי סעיד לבין מי עדן על פי הרשום בחשבונית או שמא לא בוצעה כל עסקה בין הצדדים.

בנסיבות אלה, אין בעובדה שספרי מובילי סעיד לא נפסלו כדי להפוך את נטל הבאת הראיות, כמו גם את נטל השכנוע, ושניים אלה היו ונותרו על שכמה.