‏19 נובמבר, 2004‏

לכבוד

נמעני חוות דעת המשרד

א.ג.נ.,

הנדון: בוררות – חובת ההנמקה המוטלת על בורר

בשל העומסים על המערכת המשפטית, נוטים צדדים להעביר את המחלוקות שביניהם, לעיתים בקלות רבה מידי, לבוררות ע"י מי שמונה על ידם או על ידי צד ג' (בית משפט או כל גוף אחר).

פסק הדין שניתן בהפ (ת''א) 1213/03 שיכון בע''מ נ' גת נאות השרון בע''מ בבית המשפט המחוזי בת"א, ביום 16.3.04, ע"י כבוד השופטת רות שטרנברג אליעז, מדגים את אחת הבעיות הנפוצות בסיומם של הליכי בוררות.

בקשתה של המבקשת, שיכון בע"מ, כי יבוטל פסק בורר שניתן בסכסוך בינה לבין המשיבה נדחתה, וביהמ''ש נדרש לסוגיית חובתו של בורר לנמק את פסק-דינו. נפסק כי חובת ההנמקה בפסק בוררות אינה זהה לחובה המוטלת על השופט היושב בדין, בשל השוני המהותי בין ההליך השיפוטי לבין הליך הבוררות, שוני שהינו יציר חוק הבוררות, תשכ''ח-1968.

חובתו של הבורר בנימוק פסק-דינו צומצמה בפרשנות המשפטית לכדי ציון אבני הדרך שהביאו לתוצאה בפסק הבוררות. כך, די שהפסק ינומק כך שיהא בו להראות לקורא כי לא נעלמו מעיני הבורר הנושאים שעמדו לפניו להכרעה, כי לא נשתכחו מלבו טענות הצדדים, וכי מצויים בו התייחסות עניינית לכל אלה, וכן טעמים, לפחות בתמצית, שהביאו לתוצאת הפסק.

לדעתנו, בשל הקושי הרב בביטול פסק בוררות והעדר אפשרות חוקית לערער עליו, על הצדדים לשקול ולהביא בחשבון את חובת ההנמקה המצומצמת כאמור, בהתקשרותם בהסכם בוררות.

כך גם לאור פסק הדין הנ"ל, יטיבו הצדדים אם בהתקשרותם בהסכם בוררות, יתנו את דעתם, באופן מעמיק, על זהותו של הבורר הנבחר, כישוריו, התאמתו לדון בסכסוך העלול להתגלות או שהתגלע בשים לב להסכם שביניהם, זהותו וניסיונו של צד ג', אליו הועברה הזכות למנות את הבורר, ויטילו על הבורר את חובת ההנמקה באופן מפורש, מבלי להפטירו, כמובן מאליו, מהנמקה על פי הדין המהותי החל על הסכסוך.

בכבוד רב,

יואב בן-סימון, עו"ד