הזכות להחזר מס ששולם במקור אינה מותנית בשומות הניכויים
רמי אריה , עו"ד ורו"ח

ביום 6.02.2014 קיבל בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 47023-12-10 שופרסל בע"מ נ' פקיד שומה גוש דן  את התביעה וקבע כי, קבלת ההטבה למעסיק באילת אינה מותנית בהגשת בקשה או בכל תנאי אחר וכי מימושה הוא באמצעות הסדר אוטומטי הקבוע בסעיף 12(ב) לחוק.

שופרסל מפעילה בכל רחבי הארץ ובכלל זה גם בעיר אילת, רשת של מרכולים. בגין עובדים המועסקים במרכולים ששופרסל מפעילה בתחומי העיר אילת היא זכאית לקבל את ההטבה למעסיק באילת.

שופרסל לא הפחיתה בזמן אמת את הטבת המעסיק באילת לה היא זכאית בגין השנים 2000-2006 מהסכומים שניכתה במקור מעובדיה באילת, אלא העבירה את מלוא הכספים שנוכו, לרשות המיסים. הדרישה לקבל את הטבת המעסיק באילת בגין השנים 2000-2006 הועלתה על ידי שופרסל לראשונה במכתב שנשלח מטעמה לפקיד השומה גוש דן על ידי משרד רואי החשבון, רק ביום 14.12.2006 (להלן: "מכתב הדרישה").

בעקבות מכתב הדרישה אישרה הנתבעת (להלן: "רשות המיסים") לשופרסל לקבל את הטבת המעסיק באילת בגין השנים 2004-2006. רשות המיסים התנתה את מתן הטבת המעסיק באילת בגין השנים 2000-2003 בפתיחת שומת הניכויים ושומת ההכנסות של שופרסל לשנים הרלוונטיות – שומות סגורות אשר הוסכמו בין הצדדים בעקבות משא ומתן שנוהל ביניהם קודם למשלוח מכתב הדרישה.

שופרסל סירבה להסכים לפתיחת השומות הסגורות ועתרה לבהמ"ש.

בהמ"ש קבע כי קבלת ההטבה למעסיק באילת איננה מותנית בהגשת בקשה או בכל תנאי אחר וכי מימוש ההטבה הוא באמצעות הסדר אוטומטי הקבוע בסעיף 12(ב) לחוק אסח"א.

לגבי הדין ביחס לתשלומי יתר שהועברו על ידי מנכה במקור לרשויות המס, מפנה בהמ"ש להכרעתו של בית המשפט העליון בע"א 9670/05 גיל חברה לפיתוח ותעשיות בע"מ. באותו מקרה דובר בדיבידנד בסכום של 10 מיליון דולר שחולק על ידי חברה לבעלי מניותיה בספטמבר 2004. בהתאם להסכם בין החברה לרשויות המס נוכה במקור מהדיבידנד סכום של 1.25 מיליון דולר והועבר לרשויות המס. כשנתיים לאחר מכן הוצא כנגד החברה צו פירוק, ובמסגרת הליכי הפירוק הוכרז הדיבידנד כבלתי חוקי ובעלי המניות נדרשו להשיבו. השאלה שהובאה לפתחו של בית המשפט העליון הייתה האם על רשויות המס מוטלת חובה להשיב לחברה את הסכומים ששולמו במסגרת ההסדר בדבר ניכוי במקור.

השופט יורם דנציגר, שנתן את פסק הדין, קבע כי את סעיף 160 לפקודת מס הכנסה, שכותרתו "החזרת מס יתר לאחר שומה", "יש להחיל...על נישומים בלבד, ולא על מי שניכה עבורם מס במקור". לפיכך, אין החברה במקרה שנידון בעניין גיל יכולה לתבוע השבה במסגרת סעיף 160 לפקודת מס הכנסה.

ואולם, בכך לא מסתיים הדיון המשפטי בעניין גיל. משהוכרע כי פקודת מס הכנסה אינה מסדירה את סוגיית ההשבה של כספי מס שנוכו במקור ביתר, עבר השופט דנציגר לבחון האם עומדת למשלם זכות תביעה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. לעניין זה הוא מבהיר כי אין לראות בסעיף 160 לפקודת מס הכנסה לא הסדר שלילי ולא הסדר מיוחד וזאת בשונה מתביעת הנישום, לגביה נקבע בע"א 3602/97 נציבות מס הכנסה נ' שחר ובע"א 180/99מנהל מס קניה נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ, כי סעיף 160 לפקודת מס הכנסה מהווה הסדר מיוחד השולל פניה להוראות הכלליות של חוק עשיית עושר ולא במשפט. לפיכך, יש לאפשר למנכה במקור להגיש תביעה בהסתמך על העקרונות הכלליים של דיני עשיית עושר ולא במשפט.

הלכת גיל ,לפיה בעוד שתביעת הנישום להשבה צריכה להיות מוגשת במסגרת סעיף 160 לפקודת מס הכנסה (למשל, בתום 6 שנים מתום שנת המס הרלוונטית) הרי שתביעת מי שניכה במקור את המס, ושילמו בעבור הנישום, צריכה להיות מוגשת בהתאם לכללים אחרים, הנגזרים מדיני ההשבה הכלליים (למשל, בתוך 7 שנים ממועד תשלום המס ביתר).

בעניין שופרסל, נערכה אמנם שומת ניכויים ואולם שומה זו התייחסה לסכומים אותם צריכה הייתה שופרסל לנכות במקור משכר עובדיה לפי סעיף 164 לפקודת מס הכנסה. טענתה של שופרסל כיום איננה כי נפל פגם בשומה זו, קרי שהניכויים שסוכמו משכר העובדים היו שגויים, אלא שעמדה לה זכות (אותה לא מימשה מחמת טעות) לשמור בידיה חלק מכספי הניכויים הללו בהתאם לסעיף 12(ב) לחוק אסח"א. ממילא לא ניתן לומר כי שופרסל כופרת בנכונות שומת הניכויים (או שומת ההכנסות) שנערכו בשעתו.

כאמור, הטעם המרכזי העומד מאחורי התנגדות רשות המיסים לתובענה, הוא דרישתה לפתיחת השומות הסגורות שנקבעו לשנים 1999-2003 כתנאי לבחינת תביעת שופרסל לקבלת ההטבה למעסיק באילת בגין שנים 2000-2003. כמובהר לעיל, בהמ"ש קבע כי לדרישה זו אין בסיס בדין.