פיצוי ממס רכוש עבור פעולת מניעה שהתבססה על חשש ממשי
רמי אריה , עו"ד ורו"ח

חוק מס רכוש וקרן הפיצויים מזכה ניזוקים מפעולות איבה בפיצויים מקופת קרן הפיצויים בגין הנזקים הישירים שנגרמו להם. לניזוקים שהם בעלי עסקים בישובי ספר - כהגדרתם בתקנות, מזכה החוק בפיצוי גם בגין נזקים עקיפים הנגרמים עקב אבדן רווחים.

בעניין קיבוץ נירים קבע לאחרונה בהמ"ש העליון ביום 23.1.2014 (רע"א 5902/12 מנהל קרן פיצויים ופעולות איבה נ' קיבוץ נירים), כי גם פעולות מניעה שנעשו כדי למנוע נזקי מלחמה, מזכות בפיצוי לפי חוק מס רכוש. להבדיל מפעולת מניעה שנבעה מחשש ערטילאי - פעולת מניעה ספציפית הנובעת מחשש ממשי על יסוד מידע קונקרטי מפני פעולת איבה בהתהוות – יכולה לזכות בפיצוי אף מבלי שאירעה פעולת איבה בפועל.

ועדת הערר ובית המשפט המחוזי קבעו כי קיבוץ נירים זכאים לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לגידוליהם החקלאיים בשטחים הגובלים עם רצועת עזה, על אף שהנזקים לא התרחשו עקב פעולות איבה אלא עקב צו אשר אסר ביצוע טיסות ריסוס בטווח של פחות משלושה ק"מ מהגדר ההיקפית התוחמת את רצועת עזה מחשש ממשי להתרחשות פעולות איבה.

קיבוץ נירים תבע פיצויים בגין "נזק עקיף" כהגדרתו של מונח זה בחוק הפיצויים, אשר נגרם להם לטענתם כתוצאה מצו האיסור. נטען כי הגידולים החקלאיים בשדות לא רוססו במשך תקופה של כעשרה חודשים כתוצאה מאיסור הטיסות, וכי בעקבות זאת נגרם נזק חקלאי כבד שהתבטא בפסילת חלק מהיבול החקלאי שיועד לשיווק בשווקים החקלאיים, ובמכירת חלקו האחר במחיר ירוד, לצד פסילתו לשימוש כולל בגין ריקבון.

  מנהל קרן הפיצויים דחה את תביעותיהם משני טעמים: ראשית, משרד הביטחון לא אישר את היותו של הנזק "נזק מלחמה" ולא הוציא תעודה על פי תקנה 6לתקנות מס רכוש וקרן פיצויים  שנית, מנהל קרן הפיצויים לא שוכנע כי הנזק הנתבע הינו "נזק מלחמה" כמשמעותו בסעיף 35לחוק מס רכוש.

הסוגיה הגיעה לפתחו של בהמ"ש העליון אשר קבע כי לפי החוק והתקנות, עולה כי המחוקק ראה לנכון לקבוע מנגנון לתשלום פיצויים לבעלי נכסים בגין נזקים שנגרמו לנכסיהם עקב פעולות מלחמה או איבה. במילים אחרות, ביסודו של חוק הפיצויים עומד רעיון של ביטוח או ערבות סטטוטוריים של המדינה לנזקי רכוש שנגרמים עקב פעולות מלחמה או איבה. תכליתו של חוק הפיצויים הינו, בשים לב לאמור לעיל, תכלית סוציאלית-ביטוחית.

אכן, המונח "פעולת איבה" משמיענוּ כי נדרשת פעולה אקטיבית מסוימת בעלת מאפיינים של איבה. אלא שהמציאות מורכבת יותר, כפי שהמקרה דנן מדגים היטב. לעיתים תינקט פעולה אקטיבית מסוימת על מנת למנוע פעולת איבה בהתהוות. גם פעולת המניעה עלולה לגרום לנזקים. האם ניתן למצוא במונח "פעולת איבה" נקודת אחיזה לשונית לפרשנות לפיה ניתן לכלול במונח זה גם פעולה שננקטה על מנת למנוע פעולת איבה? סבורני כי המענה לכך הינו חיובי. אכן, מדובר ב"מתיחה" של המונח מבחינה לשונית, אך לא מדובר בפרשנות אבסורדית שאין לה שום אחיזה בלשון החוק.

בסופו של דבר המענה לשאלה דלעיל נעוץ בתכלית החוק. כאמור לעיל, ביסודו של חוק הפיצויים עומד רעיון של ביטוח או ערבות סטטוטוריים של המדינה לנזקי רכוש שנגרמים עקב פעולות מלחמה או איבה. החוק רואה בנזקי רכוש שנגרמו עקב פעולות כאלה, להבדיל מנזקים "רגילים" שעלולים להיגרם לרכוש, כנזקים שאינם צריכים ליפול על כתפיו של הניזוק הספציפי לבדו, אלא "להתפזר" וליפול על כתפי הציבור כולו. תכלית החוק הינה, כאמור, תכלית סוציאלית-ביטוחית. זאת ועוד, בנקודה זו ראוי לשוב ולהדגיש כי לצד התכלית הכללית של החוק ראה לנכון המחוקק להקנות בחוק הפיצויים מעמד מיוחד ליישובי ספר, וייחד את ההוראה הנוגעת ל"נזק עקיף" רק לנכסים הממוקמים ביישובי ספר.

בכך שונים בעלי נכסים ביישובי ספר מבעלי נכסים בישובים "רגילים", אשר זכאותם לפיצויים מוגבלת לנזקים הישירים בלבד.

לנוכח תכלית החוק, הן תכליתו הכללית והן תכליתו הספציפית, סבר בהמ"ש כי ישנה הצדקה להבחין מבחינה משפטית בין המקרה דנן לבין ההלכה שנקבעה בעניין ס.ת.ו, וליצור מדרג בין חשש ערטילאי וכללי מפני פעולת איבה לבין חשש ממשי המבוסס על מידע קונקרטי מפני פעולת איבה בהתהוות.

בהמ"ש העליון התייחס גם לטענת מנהל קרן הפיצויים, לפיה במסגרת פרשנות חוק הפיצויים, על בית המשפט להביא בחשבון את השיקול התקציבי הנובע מכך שמדובר בכספים המשולמים מהקופה הציבורית והוא קובע כי אין ספק שהשמירה על כספי הקופה הציבורית, במובן זה שכספים לא ישולמו למי שאינו זכאי להם על פי החוק הרלוונטי, הינה מטרה חשובה ביותר. עם זאת, אין להפוך את השיקול התקציבי לחזות הכול ולשיקול מכריע בכל פעם שנטענת טענה פרשנית שעשויה להרחיב את מעגל הזכאים לפיצוי על פי החוק.