מיסוי עובדים בחו"ל של מעבידים ישראלים
רמי אריה, עו"ד ורו"ח
עובדים הנשלחים לחו"ל על ידי מעבידים ישראלים, זכאים לחישוב מס מיוחד לפי כללי מס הכנסה המיוחדים לכך, אלא שההטבות בכללים אלו נשחקו עם השנים וכיום משלמים עובדים אלו יותר מס מאשר עובדים העובדים בישראל. מה שיכול להמריץ עובדים היוצאים לעבוד בחו"ל לעשות רילוקשיין מלא ולהגר מישראל לבלי שוב.
זאת המסקנה העולה מפסיקת בהמ"ש המחוזי בחיפה מיום 12.12.2013 בעניין דורון כהן (ע"מ 45933-11-10 דורון כהן נ' פקיד שומה חדרה), בה נקבע כי הכללים לחישוב המס על שכר עובדים של מעבידים ישראלים העובדים בחו"ל, אשר נקבעו מכוח סעיף 67א לפקודה, מהווים בגדר שיטת מס ספציפית בנוגע לעובדים תושבי ישראל בחו"ל ולכן אינם זכאים לבחור בחישוב אחר לפי סעיף 121 לפקודה או בחישוב המשלב ביניהם.
בעניין דורון כהן, חישב המעסיק את מס ההכנסה על שכר העובד בהתאם לכללי מס ההכנסה (בעלי הכנסה מעבודה בחוץ לארץ), התשמ"ב-1982 (להלן: הכללים). כפועל יוצא מן האמור, היה כהן פטור ממס עד הכנסה שנתית בסכום כולל של 4,000 דולר לשנה. בנוסף לו הוכרו הוצאות שכר דירה בחו"ל בסך של 25,000 ₪ וכן שולמו להם הוצאות רפואיות, הוצאות ביקורי מולדת, הוצאות שכר לימוד והוצאות מטען.
בדוחות שהוגשו על ידו לשנות המס שבערעור, ביקש שלא לפטור את ההכנסה בגובה 4,000 דולר לשנה בהתאם לכללים, להתיר בניכוי הוצאות שכר דירה בהתאם לכללים וכן דרש לשלם את המס בגין ההכנסה החייבת על פי שיעורי מס ליחיד בהתאם לסעיף 121 לפקודה ולא בהתאם לשיעורי המס הקבועים בכללים. חישוב כזה היה יוצר חיוב מס נמוך יותר.
בהמ"ש קובע כי סעיף 67א לפקודה שכותרתו: "תושב ישראל השוהה בחו"ל", קובע את חישוב המס שיוטל על הכנסת עובד תושב ישראל העוסק בחו"ל. בהסתמך על הסמכות שניתנה לשר האוצר בסעיף זה, התקין השר את הכללים במסגרתם נקבעו הוראות בדבר שיעורי המס המיוחדים על המשכורת שהופקה בחו"ל.
לשיטת בהמ"ש, יצר המחוקק שיטת מס ספציפית בנוגע לעובדים תושבי ישראל בחו"ל ולכן אין העובד יכול לבקש חישוב אחר לפי סעיף 121 לפקודה או שילוב של חישוב בין שתי שיטות חישוב המס הנ"ל.
לדעתנו, מדובר בטעות של בית המשפט, וככל שיוגש ערעור לבית המשפט העליון, קיימים סיכומים טובים לזכייה בערעור ולקבלת גישת המערער. זאת מכיוון, שבמקביל לכללים האמורים, קיימות תקנות ניכוי הוצאות מסוימות, המגדירות את חבות המס שתחול בגין "נסיעות לחו"ל, הכוללות גם הכרה בהוצאות הנסיעה, לינה, שכירות רכב, אש"ל, חינוך לילדים, נסיעות למולדת וכיוצא באלה. המחוקק לא קבע קריטריונים ברורים לבחירה בין הכללים לבין התקנות, כך שפתוחה הדרך, לשיטתנו, כי כל עובד יוכל לבחור את ההוראות העדיפות לו מבחינת המיסוי.