הסמכות לקביעת מועדי חופשה

הילה פורת, עו"ד

סעיף 6 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, קובע כי החופשה תינתן בחודש האחרון של שנת העבודה שבעדה היא ניתנת או במשך שנת העבודה שלאחריה. אין בסעיף כל התייחסות לשאלה מי יכול להחליט על מועד החופשה - המעביד או העובד.

בהקשר זה נקבע בפסיקה כי:
1. החובה למתן חופשה מוטלת על המעביד, והוא המסדיר את מועדה. לא יתכן שכל עובד יקבע לו את מועדי חופשותיו לפי רצונו, ויהרוס על ידי כך את סדרי העבודה במפעל (דב"ע מז/29-4).
2. המעביד הוא "הנותן" חופשות, והוא קובע את מועדי החופשות (דב"ע לא/1-3).
3. קביעת לוח המועדים שבהם יצאו עובדים לחופשה היא מסמכויות המעביד, וסמכות זו יש להפעיל תוך תיאום עם העובד והתחשבות בצרכיו (דב"ע לו/5-4).

לענין זה יש לציין כי:
 כאשר מדובר על חופשה בת 7 ימים רצופים ומעלה, תאריך תחילת החופשה יקבע לפחות 14 ימים מראש (סעיף 9 לחוק חופשה שנתית).

 עובד יהיה רשאי לקחת יום אחד מן החופשה במהלך שנת העבודה שבעדה היא ניתנת, במועד שיבחר, ויום אחד נוסף באחד מהימים המנויים ברשימה שלהלן (ואולם אין ברשימת הימים האמורה כדי לפגוע בימים שלא יובאו במנין ימי החופשה, כמפורט בסעיף 5 לחוק חופשה שנתית), ובלבד שהודיע על כך למעבידו 30 יום מראש לפחות. הימים מהם רשאי העובד לבחור לקחת יום חופשה אחד נוסף כאמור לעיל, הם:
1. צום גדליה; ערב יום הכיפורים; ערב חג הסוכות; הושענא רבה; צום עשרה בטבת (יום הקדיש הכללי); תענית אסתר; פורים; שושן פורים; ערב חג הפסח; ערב שביעי של פסח; חג המימונה; ל"ג בעומר; ערב חג השבועות; צום י"ז בתמוז; צום תשעה באב; ערב ראש השנה.
2. ערב חג המולד; ערב ראשית השנה; ערב חג ההתגלות; ערב חג הפסחא; יום הבשורה; ערב עליית ישו השמיימה; ערב חג השבועות.
3. ערב ראש השנה ההג'רית; ערב יום הולדת הנביא; עליית הנביא השמיימה (לילת אלאסרא ואלמעראג'); ערב חג הפסקת הצום (ערב עיד אלפיטר); ערב חג הקורבן (ערב עיד אלאדחא).
4. ערב חג אלח'דר (אליהו הנביא); ערב חג הנביא שועייב (יתרו); ערב חג הנביא סבלאן; ערב חג הקורבן (ערב עיד אלאדחא).
5. יום הזיכרון לעדה הצ'רקסית.
6. חג הסיגד.
7. יום האישה הבין-לאומי; יום הזיכרון לשואה ולגבורה; יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולחללי פעולות איבה וטרור (ערב יום העצמאות); יום ירושלים; אחד במאי; יום הניצחון על גרמניה הנאצית; יום פטירת הרצל; ראש השנה האזרחית.