מי מבקר את המבקרים ?

איריס שטרק, רו"ח

לאחרונה נעזרות חברות הביטוח, קרנות הפנסיה (להלן המוסדיים) וחברות ציבוריות בחברת ייעוץ אנטרופי שממליצה לגבי ביצוע ההחלטות הקשורות בנושאיים מהותיים בחיי החברות כמו שכר בעלי שליטה, שכר הבכירים ועסקאות עם צדדים קשורים. המאמר עוסק בסוגיה של תפקידי הדירקטוריון ומגבלות היועצים .מרביתנו מושפעים מאד מניהול כספי הפנסיה שלנו ואנו מצפים שגופים אלו יפעילו שיקול דעת עצמאי לגבי החברות בהן הם משקיעים עבורנו. המאמר תוקף את ההסתמכות על יעוץ חיצוני בקבלת החלטות ומציג את בעיית ניגוד העניינים.

החלטתה של חברת אנטרופי לגבות תשלום מהחברות הציבוריות אותם היא מבקרת, היא ניגוד עניינים מוחלט. צעד זה מציב סימן שאלה לגבי אופי פעילותה. לא ניתן להקל ראש ולומר שהחיוב הנדרש הוא בסכומים קטנים יחסית ולכן, בהעדר מהותיות לכאורה אפשר לעבור על כך לסדר היום. קשה לקבל את הטיעון לפיו כניסתו לתוקף של תיקון 16 לחוק החברות, גרם לעומס עסקאות ופעולות שלגביהן נדרש ייעוץ, וכך לגבי העומס שיצרו גם התיקונים הנוספים בחקיקה ועד השיא בתיקון 20 בעניין שכר הבכירים.

אם המוסדיים צריכים כעת להיעזר בשירותי ייעוץ במידה רבה יותר, אז שישלמו בהתאם או שיפעילו שיקול דעת עצמאי. כאשר הגוף המבוקר הופך להיות הלקוח, נשבר עקרון מהותי ובכך יש טשטוש גבולות שעלול להוביל לכשלים כמו גם הצעת שירותים נוספים בתשלום. תהליך זה יכול להטות את הכף, כך שבסופו של דבר מרבית העבודה תעשה עבור החברות ולא עבור הגופים המוסדיים.

אנטרופי פועלת למעשה כמונופול בשוק, ללא מתחרים, ומייעצת לגופים רבים. באיזה כובע מחזיקה אנטרופי ולמי היא נותנת שירותים ? האם לחברה, לבעלי מניות הרוב, למיעוט או לכלל בעלי המניות. בנוסף גם פעילותה של אנטרופי בתחום ניהול הסיכונים ללא בידול, ללא רגולציה פנימית היא בעייתית. כל אלה מעוררים חשש לגבי ניגודי עניינים ואי הטמעה של קוד ממשל תאגידי ראוי בעיקר, כמי שעוסקים בנושאים רגישים ביותר.

חברה ציבורית שתסרב לתשלום המבוקש, לא תוכל לדעת אם התנגדות המוסדיים היא עניינית או אמצעי לחץ באמצעות אנטרופי, שמתנהלת ללא פיקוח וללא רגולציה. זו פרצה שיש לתקנה מאחר שההחלטות המתקבלות משפיעות מהותית על התנהלות החברות הציבוריות ועל כספי הציבור, ובאמצעותן על ערכן של קרנות הפנסיה וכספי חברות הביטוח.

התפיסה המקובלת לחברת ייעוץ היא שעליה לפעול כמומחה, המאגד אינפורמציה רלבנטית, תוך השוואה של פרמטרים שונים בארץ ובעולם, תןך מתן אלטרנטיבה של הצעות ואפשרויות פעולה.

אולם אנטרופי כבר אינה גוף מייעץ בלבד. האם ניתן לקבל את המודל הקיים של אנטרופי כמנחה ומתווה מדיניות ובכך למעשה לעקר את אחריותם של הדירקטורים, נציגי הגופים המוסדיים, שיטענו "אנטרופי המליצה" ?

אומרים ש"צריך שניים לטנגו". אין זו "אשמתה" הבלעדית של אנטרופי. למצב שנוצר אחראים גם הגופים המוסדיים והדירקטורים מטעמם, שהתרגלו למצב של נוחות בו כל מנגנון שיקול הדעת וקבלת ההחלטות מופקע מידיהם מרצונם ומועבר לגוף חיצוני בתואנה שהינו בעל ידע ומומחיות הנדרשים וזאת בסוגיות כבדות המשקל כמו אישור עסקאות חריגות, עסקאות עם בעלי עניין, אישור תגמולי שכר ובונוסים לבכירים, מינוי דח"צים ועוד.

האם חובת האחריות האישית, בהגנה על כספי ציבור המשקיעים, בכלל זה כספי הציבור בחיסכון פנסיוני, תקפה לדירקטורים המאמצים באופן אוטומטי את המלצות חברת הייעוץ ? יש לכך תשובה חד משמעית. זהו אינו מהלך תקין והוא אינו מבטא את דרישות החוק כמו גם את קוד לממשל תאגידי, שחברות אמורות לגבש, לאמץ ולפעול על פיו. שיקול הדעת והאחריות הינם של הדירקטורים בלבד.

יש צורך להסדיר את הכללים בתחום זה. ראוי שרשות ניירות ערך תבדוק את הנושאים לעומק ותקבל החלטות, וזאת אם הישועה לא תגיע מכיוון הממונה על ההגבלים העסקיים. יש מקום להכריז על אנטרופי כמונופול או לעודד תחרות בתחום. יש להחיל תהליכי פיקוח ובקרה לצד הגדרת סמכויות וכמובן יש לפתור את ניגוד העניינים, תוך איסור גביית תשלום מהחברות. זו האחריות של הרגולטור. במקביל, על המוסדיים וכן על אנטרופי לערוך בדק בית ולשנות כבר ובאופן וולנטרי, את ההיבטים הבעייתיים על מנת שהפעילות תתנהל באופן מקצועי וללא ניגוד עניינים מכל סוג תוך יישום רגולציה פנימית חזקה ועקרונות ממשל תאגידי, שינבעו משיקול דעת עצמאי ומושכל.

רו"ח איריס שטרק, שותפה מנהלת בפירמת שטרק את שטרק רו"ח, סגנית נשיא לשכת רו"ח בישראל, מרצה באקדמיה בנושאי ממשל תאגידי ואחריות דירקטוריונים.