עקרון הגבלת אחריות - מהותו וטעמיו

עקרון הגבלת אחריות ממה נובע?

האישיות המשפטית

חוק החברות החדש, התשנ"ט –1999 (להלן: "החוק") קובע, בסעיף 4, את קיומה של החברה כישות משפטית נפרדת הכשרה לכל זכות, חובה ופעולה שמתיישבת עם אופייה וטבעה כאישיות משפטית שאינה בן אדם.

אישיותה המשפטית של החברה אינה קשורה באישיותם המשפטית של אלה הפועלים בה ובשמה. קיים גבול רעיוני, מעין "מסך" המפריד בין חובותיה וזכויותיה של החברה לבין אלו של בעלי מניותיה.

אחריות מוגבלת מהי?

אחת התוצאות המשמעותיות המרכזיות של יצירתה של האישיות המשפטית הנפרדת הינה האחריות המוגבלת של בעלי המניות: כל עוד פועלים הפרטים ללא תיווכה של יישות משפית נפרדת הרי שהמשפט הפרטי כופף את מכלול נכסיו של כל אחד מן הפרטים למכלול חבויותיו, ובכלל זה למכלול החבויות שנטל על עצמו במסגרת הפעילות העסקית. לעומת זאת, עם העברתם של המשאבים הכלכליים לידיה של יישות משפטית נפרדת, הרי שזו הופכת נושא נפרד לזכויות ולחובות. בפרט, מעבר להשקעתם המקורית של בעלי המניות בחברה, אין הם אחראים עוד לפרעון חבויותיה. במילים אחרות, ההתאגדות מאפשרת לפרטים ליצור חיץ בין הנכסים שהשקיעו בפעילות העסקית של החברה לבין נכסיהם האחרים. הכל במידה שבמצב של חדלות פירעון שולמה תמורת המניות במועד רכישתן, ואם לאו -–יהיו חייבים בעלי המניות ביתרת התשלום כפי שזה נקבע מראש.

עם ההתאגדות כחברה מסחרית, מוותרים המשקיעים על יחס הקניין המקורי שהיה להם בנכסים, לטובתן של תביעות לא מסוימות כנגד פול משותף ולא פריק של נכסים, הנשלט על ידי הרוב. בהינתן ההפרדה בין הבעלות ושליטה, אין הזכויות ליהנות מן הנכסים מצורפות עוד לזכויות להעבירם/ לשלוט בהם. אדרבא, זכויות הקניין של הישות המשפטית בנכסים מזכות אותה בזכות להעביר את הנכסים ולשלוט בהם; כאשר לפרטים הטבעיים המשקיעים בחברה נותרת רק הזכות ליהנות מערכי התועלת שניתן להפיק מאותם משאבים כלכליים.

בדרך כלל, לא יישא הפרט המשקיע בכל חבות אישית לקיים את התחייבויותיה של החברה, זהו עקרון יסודי של חוק החברות.

כאשר יוצרים המשקיעים את המאגר הבלתי - פריק של נכסי החברה, הרי שהם יוצרים "כיס עושר" נפרד, המהווה מקור נפרד לכיסוי התחייבויותיה של היישות המשפטית. גם אם אין די בכיס העושר עושר זה על מנת לכסות את מלוא התחייבויותיה של היישות המשפטית, הרי ש"כיסי העושר" הפרטיים של בעלי המניות אינם חשופים לכסוי חובותיה של החברה[1].

כיצד יוצרים אחריות מוגבלת

סעיף 35 לחוק מאפשר לבעלי המניות להחליט בנוגע לאופן אחריותם לחובות החברה. במידה והחליטו כי אחריותם לחובות החברה הינה בלתי מוגבלת, יש לציין זאת בתקנון. במידה ובחרו באפשרות להגביל את אחריותם, אופן הגבלת האחריות יפורט בתקנון.

סע' 26 לחוק דורש מחברה שאחריות החברים בה מוגלת להוסיף בסוף שמה את הציון "בערבון מוגבל" או "בע"מ". זאת על מנת לסמן לכל הבא במגע עם החברה כי לבעלי מניותיה אחריות מוגבלת להתחייבויותיה[2].

שינוי אחריות בעלי המניות

במסגרת פשרה או הסדר, חברה שאחריות בעלי המניות בה אינה מוגבלת, רשאית לשנות את תקנונה באישור בית המשפט.

מנגד, בחברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת, נדרשת הסכמת כלל בעלי המניות לצורך שינוי התקנון וקביעה כי אחריות בעלי המניות בה אינה מוגבלת.

אישיות משפטית והגבלת אחריות הם שני צדדים של אותו מטבע[3].

ההגיון הכלכלי העומד מאחורי עיקרון האחריות המוגבלת

היתרונות הכלכליים בולטים בחברות ציבוריות גדולות והם[4]:

1. האחריות המוגבלת מצמצמת את הצורך של בעלי המניות לפקח על התנהגות ההנהלה ובעלי המניות האחרים. ההגבלה של האחריות ושל הסכום שמושקע מצמצמת את הנזק האפשרי שלהם מהתנהגות חריגה של השולטים בחברה.

2. אחריות מוגבלת מקטינה את ההוצאות הכרוכות בתמרון בעלי מניות אחרים. כאשר יש אחריות מוגבלת זהותם של בעלי המניות לא רלבנטית.

3. האחריות המוגבלת מאפשרת לבעלי המניות לפזר את השקעות שלהם, וכך להקטין את הסיכון האישי שלהם. הדבר מאפשר הגדלת היקף ההשקעות.

4. האחריות המוגבלת וסחירות המניות מקלות על האפשרות להשתלט על חברות באמצעות שוק ניירות הערך. אפשרות ההשתלטות גורמת לבעלי השליטה ולהנהלה להגביר את יעילות החברה, מתוך חשש לאיבוד השליטה או איבוד משרותיהם.

5. אחריות מוגבלת מורידה את מחיר המניות. ערך המניות נקבע לפי תזרים המזומנים שנוצרים על ידי נכסי החברה. אם לא תהיה אחריות מוגבלת השווי של המניה יורכב מתזרים המזומנים ומעושרו הפרטי של המחזיק במניה.

6. ללא אחריות מוגבלת ערכם של המניות יהיה בלתי אחיד. בעלי מניות יידרשו להוציא הוצאות על מנת לבדוק מה ערך המניה.

7. האחריות המוגבלת והסחירות של המניות, מגבירים את היקף העסקות במניות החברה ובניירות הערך האחרים שלה. יש בכל עת מידע עדכני בשוק על מצב ושווי החברה.

8. אחריות מוגבלת מאפשרת יצירת תיק השקעות אופטימלי ומגוון בלא לפחד מהסיכון.

הפרדת הבעלות והשליטה ובעיית הנציג

בחרתי להתמקד ביתרון הראשון שמניתי לעיל, על מנת להראות שאליה וקוץ בה.

בעלי המניות מוכנים להשקיע כספים, כאשר אנשים אחרים מנהלים אותם וזאת כאמור בעקבות היתרון שמקנה האחריות המוגבלת. החברה מאפשרת לבעלי המניות לגוון את השקעתם, ובאותו זמן לסמוך על מנהלים מקצועיים שהניהול של החברה מאותו סוג הוא המקצוע וההתמחות שלהם. זה מאפשר ניהול יעיל, ניהול שאותו בעלי ההון לא היו מסוגלים לעשות בעצמם, ובוודאי לא תוך גיוון ההשקעה בחברות רבות, וכן מאפשר גיוס כספים רבים לצורך הפעילות העסקית.

הצרה היא שלהפרדה בין הבעלות והשליטה, ובעיקר בחברה הנסחרת בבורסה, יש תופעת לוואי חמורה –זאת התופעה של בעיית נציג –החשש שההנהלה פועלת לטובת האינטרסים של עצמה, לוקחת לעצמה טובות הנאה רבות, והריחוק מבעלי המניות גורם ליעילות, אך היא אינה אופטימלית.

סייגים לעיקרון האחריות המוגבלת

"הרמת מסך"

"הרמת מסך"היא "כלי דו כיווני" : קיימת אפשרות לייחס זכויות וחובות של החברה לבעל מניות בה או לייחס תכונות, זכויות וחובות של בעל מניות לחברה. טכניקת הרמת מסך נועדה למנוע שימוש לרעה באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. חשוב להדגיש כי אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה לא פוקעת עקב הרמת מסך התאגדות.

מכוח הרמת מסך ניתן להטיל על בעל מניות בחברה זכויות וחובות של החברה. משמע, השימוש בהרמת מסך יכול להיטיב או להרע עם בעלי המניות. הרמת המסך יכולה לחול על כלל בעלי המניות או על חלקם.

עד היום, הרמת מסך היתה פרי הפסיקה בלבד. החוק חידש והכליל את הליך הרמת המסך במסגרתו, כאשר בסמכות בית המשפט לתת צו בעניין זה, במקרים חריגים ומיוחדים, אם מתקיים לכך תנאי שנקבע בחיקוק, או אם בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, או אם מתקיימים התנאים המפורטים להלן (סע' 6(ג)לחוק):

1. נעשה שימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה לסיכול כוונתו של כל דין או על מנת לקפח אדם.

2. קיים יסוד סביר להניח שניהול עסקי החברה לא היה לטובת עסקי החברה והסתמך על נטילת סיכונים בלתי סבירים באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה.

הרמת המסך היא הכלי המהווה את הפרצה המרכזית באחריות המוגבלת של בעלי המניות. ככל שהגישה להרמת מסך קלה יותר, הפרצה גדלה ולכן יתרונותיה של החברה, בעיני אלה השוקלים לפעול במסגרתה באחריות מוגבלת מצטמצמים.

סייגים וסנקציות נוספות

בנוסף לאפשרות לבצע הרמת מסך, החוק מאפשר לבית המשפט להעניק גם סעדים אחרים, ביניהם השעיית זכותו של בעל מנייה מסויים להיפרע חובו מהחברה, עד לאחר שהחברה פרעה במלואה את כל יתר התחייבויותיה –סע' 6(ה) לחוק; הגבלת עיסוק של בעל מניה ושל נושא משרה שכלפיהם הורם מסך; ביהמ"ש רשאי להורות כי אותו אדם שכלפיו הורם מסך לא יוכל להיות דירקטור או מנהל כללי של חברה או להיות מעורב במישרין או בעקיפין, בייסוד חברה ובניהולה –סע' 7 לחוק.

יצויין כי קיימת ביקורת רבה על פרק הרמת המסך בחוק, שרואים בה פגיעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה מבעלי מניותיה שאחריותם מוגבלת עד גובה ההון שהשקיעו או שהתחייבו להשקיע בחברה. הפסיקה שתתגבש בעתיד תוכיח אם צדקו המבקרים או שנשמרה כוונת המחוקק והרמת מסך בוצעה רק במקרים קיצוניים ומוצדקים[5].

[1]א.חביב –סגל דיני חברות לאחר חוק החברות החדש (אל- טק הפקות בע"מ) ע' 161

[2]שלמה זיו ושות' חוק החברות החדש, הלכה ולמעשה ע' 30

[3]א.פרוק'צה מושג ותיאוריה בתורת האישיות המשפטית עיוני משפט יז' תשנ"ב ע' 178

[4]F.E Easterbrook & D.R Fischel, "Limited liability and the corporation" U.of Chicago Law Review(1980), 89 P.91-94

ד"ר יחיאל בהט, חברות –החוק החדש והדין(כרמל ספרות משפטית בע"מ) ע' 85-87

[5]שלמה זיו ושות' חוק החברות החדש, הלכה ולמעשה ע' 17 - 19